מגישה לכם כתפילה

מאבקים, ייסורים, קשיי נשימה, ועוד כל כך הרבה תלאות, שאפילו לי, שאוהבת להביע,
זה כבר לא עושה טוב יותר "לדבר על זה".
כנראה שהגעתי לנקודה.

הדבר היחידי שאני רוצה להביע כרגע הוא תפילה, תפילה חזקה, שתרקיע שחקים.

הנה מילותיה של לאה גולדברג, שכנראה שלא סתם הזדמזמו לי כל היום.
(ומישהו שהזכיר לי אתמול כבדרך אגב את "מחוג הדקים", ככה הוא זכר את זה).

בבקשה, בבקשה, אלוהים.

מילים: לאה גולדברג
לחן: שלמה יידוב
(הדגשים שלי)
—————————————————————
ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה.
שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר.
חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה.
גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר.

לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו.
ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע,
כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו,
עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה.