אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
תמיד אומרים על מישהו שמת
שהוא היה משהו משהו, אדם יקר ומיוחד,
שהיה טוב מידי לתקופתו.
ים המלח.
שום דבר בו לא מת מבחינתי.
המקום הזה הוא המקום הנבחר שלי בארץ הזו,
עושה לי טוב
לרוב.
מה יהיה בעוד 20 שנה ?
לנצור ולתעד.
וחתימת ענן מלמעלה.
חופים הם לפעמים געגועים לנחת
מזרחה
חברים שלי בורחים
שמו אותי לשמור
רוניתוש, את שומרת שהמים יחזרו? איזה דיכאון שגם היא מתייבשת ככה. עוד מעט יישארו רק נציבי מלח.
וסחה על הגופה, בובה.
תודה, יעלה.
זה מה יש 🙂
ושמירה על ים המלח: אחד מצווי השעה,
מדובר באתר מיוחד במינו עולמית, ואצלנו לא מספיק אכפת. כל כך ישראלי.
רונית צילומים יפים.. את נראית מבסוטית- כיף.
[פגשת "בולענים" בים המלח?..:)]
תודה תמי.
בולענים יש על כל צעד ושעל,
ובאמת מדובר בסכנה.
קרה כבר כמה פעמים כבר שבור נפער באמצע הכביש..
צילומים יפהפיים, רוניתוש.
אם הייתי ים, לא הייתי מסכים שיקראו לי ים המוות. בעברית אף פעם אי אפשר לדעת למי משויך המוות הזה 🙂
תודה, אמירוש.
לא בטוחה שהשם "ים המוות" הוא כזה גרוע בעיני.
מוות מבחינה זו שאין בתוכו אף יצור חי, מה רע ?
גם על מדבר תמיד אומרים שהוא "ריק",
וזה מה שמאפשר לנשום בו.
אני ובטח גם אתה, לפעמים צריכה ריק בכדי להיות יותר.
רונית, הצלומים שלך נותנים ממש תחושת ים המלח, עם האור והריח ומה שמסביב,ואיתך שם יושבת נקווה שישאר לעד, כל פעם אני נחרדת לקרוא על הסכנות שמאיימות עליו.
תודה חניל'ה,
שמחה שהעברתי את תחושת ים המלח,
המקום באמת ספוג במן אוירה ייחודית,
שלווה וקצת שכוחת-אדם (לא שכוחת אל).
מקווה שבעתיד לא נסתפק כולנו רק בתחושה וזכרונות.
רונית, קונה את הפראפרזה הנפלאה: 'חופים הם לפעמים געגועים לנחת'. מבריק. גם אם האצבע תעתה סנטימטר מהל' של הנחל:)
ומעניינת ביותר התקוממותך כנגד הביטוי 'ים המוות'. חיים ומוות ביד (חוור) הלשון. ובלשונך נתת בו חיים. הצילום למטה נראה כמו אשת לוט נחה לרגע או נחת לרגע האחרים יש בהם אווירה ונשמה.
מוישלה,
ודאי שהתכוונתי לנחת.
אני מעבירה הגהה קצרה לפני שליחת כל פוסט, שלא תהיה זילות מוגזמת..
הביטוי "ים המוות" בסדר מבחינתי, כל עוד הוא מבריח את מרביתנו וככה נהרס טיפה פחות, או נשאר סוג של שומם.
ותודה על אשת לוט ומה שכתבת 🙂
המקום הולם אותך, רונה.
את רחל של ים המלח.
המקום הולם אותי, זה נכון.
מקווה שאני ראויה לו..
ורחל של ים המלח ? במראה או בכתיבה …. :))
אני בהחלט קוראת אותה, אבל לא כותבת דומה לה.
אוקיי, הבנתי מי כתב את זה.
תודה, ש'.
נזכרתי שאמרת לי את זה פעם.
צילומים יפים ממקום קסום ובכלל לא מת. רואים שאהבת, רואים שנהנית
אוהבת מאז ומתמיד, איריס.
תודה על עינך הבוחנת.
הי רונית, לא הייתי בדרום אולי מאתיים שנה, אז אולי אני אהיה זאת שאצלם בעוד עשרים שנה. בינתיים מספיקים לי הצילומים היפים שלך ורק רוצה לשאול: למה החברים שלך בורחים?:)
למה הם בורחים, סיגל ?
אולי כי הם לא רוצים לשמור ..
לא היית בדרום כל כך הרבה זמן ?
..
אז אולי את מהאיסיים במקור ?
🙂
את אוהבת מדבר ?
אוהבת מאוד ובפעם האחרונה שהייתי זה בסביבות 2005 בפסטיבל לב טהור.(באשרם בשיטים, מכירה?) אבל היה לי מעט זמן להיות עם המדבר כי הייתי עסוקה בכל הסדנאות שיצא לי לגלות ועשיתי הצפה למוח כך שקשה לומר שהייתי במדבר. ולפני כן אולי ב-82 כי בכל הזמן שבו לא הייתי במדבר הייתי במחוזות האהבה של סבינה שהם גם מחוזות אהבתי.
בטח שמכירה, סיגל.
ומהם "מחוזות האהבה של סבינה" ?
היית עם אהבה ולכן לא הגעת לדרום ?
וואו, נשמעת אהבה מספקת.
אבל הכי טוב כאן.
כלומר, כאן כאן. נכון ?
מחוזות האהבה של סבינה הם נחלי הצפון, ואהבה לגבר בעיניי איננה קשורה במקום אלא בגבר (ובמקומות האהובים עלי אני בכלל נהנית גם לבד:)
והכי טוב זה כאן כאן בבלוגיה כרגע, כי "קר שם בחוץ" אפילו כשחם:)
מפחיד השאלה מה יהיה עוד 20 שנה!
כן, אומי,
אבל אפשר לשנות !
להשתדל, כמו את החיים שלנו.
אני מוכנה לשבת שם על כסא פלסטיק עד שיחזור הים ויתמלא האגם (כנרת).
רק תביאו אוכל וגג.