בננות - בלוגים / / מיחזור ליום הכיפורים נוסח רונה
אני והעיר הקדושה
  • רונית בר-לביא

    חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים. זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל, שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו, שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר, שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה, ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם, אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ, ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה, אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים, אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,  הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל, ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ?? אחרי הכל, כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני  כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה. אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה לועידת פסגה אזורית לפחות. אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ?? ובכן, לא אני. לא ולא. על כך ועוד, בטורים הבאים.

מיחזור ליום הכיפורים נוסח רונה

 

 

השנה נהניתי מיום כיפורים לבדי נעים ושקט.
אפילו לא נשמעו כמעט דיוושים מהיכן שנמצאתי, והיה רגוע.
בלילה בכלל היתה כאן תחושה של חיים על הירח,
וביום, ביום חשבתי לי לצום, ככה בשביל ניקוי המערכות.
עברתי חיבוטי נפש רבים וייסורים סביב העניין לכשנתגלתה בעיה קטנה בתכנון:

שנעשים מזה רעבים ובא לאכול.

זה נראה היה בערך כך:
אני עליון: נו רונית, עברו רק שעתיים, תנסי קצת לתרגל איפוק עצמי, זה מאד בריא ומה יש,
אפשר לחשוב שאת כלי ריק שכל מה שמעניין אותו הוא סיפוק צרכים מיידי.
איד: אוף, אבל אני רעבה.
אני עליון: טוב, נו.

הנה כמה קטעים ליום הכיפורים שנכתבו בשנים הקודמות (זה המיחזור).
אפשר לקרוא תוך כדי ארוחה, זה לא מצריך הרבה ריכוז ……

יום כיפורין זה על שום מה ?
 http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=62&itemID=865#post865

תפילת נעילה נוסח רונה:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=62&itemID=918#post918

 

 

10 תגובות

  1. רונית, הירח הזה, שיש תחושה שחיים עליו, זה אותו ירח מפעם? הפולני?

    אני צמתי, ועכשיו כואב לי הראש.
    למה האיד שלך לא שכנע אותי מראש?

    🙂

    • רונית בר-לביא

      שחר,
      זה הירח שאני חיה אותו כל יום.
      כבר לא נעים לי ממנו, אני צריכה להחזיר לו קצת על כל מה שהוא נותן לי.

      ובעניין הצום, מלבד כאב ראש שאתה כותב עליו, זה עשה לך עוד משהו ?

  2. היי רונית,
    נדמה לי שהתובנות מהצום האחרון יתאימו כאן?

    http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=39&itemID=7583#post7583

    שנה טובה ומתוקה, א.

  3. מירי פליישר

    הי רוניתוש איזה יום כיפורים חביב עברתי. קראתי , הייתי שקטה , ישנתי ואכלתי בלי ריגשות אשמה. פעם ראשונה בהרבה שנים . בלי אשמה. שמחה שהעלית את זה פה כי כולם פה צדיקים. אבל גם אני.

    • רונית בר-לביא

      שמחה שעבר עלייך בנעימים מירי,
      גם עליי.

      אני מעולם לא הרגשתי חובה לצום,
      וגם לא קשר מיוחד ליום הזה,
      לא לדרך הפולחנית בה חוגגים אותו כאן.

      אבל אני יכולה להבין את מי שכן,
      זו הרי מסורת מאד חזקה ומן "ביחדנס" כזה.

  4. היי רונית
    כל כך אינטימי… יש משהו לקרא על שקט, ולהרגיש שקט.
    להתראות טובה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונית בר-לביא