השנה נהניתי מיום כיפורים לבדי נעים ושקט.
אפילו לא נשמעו כמעט דיוושים מהיכן שנמצאתי, והיה רגוע.
בלילה בכלל היתה כאן תחושה של חיים על הירח,
וביום, ביום חשבתי לי לצום, ככה בשביל ניקוי המערכות.
עברתי חיבוטי נפש רבים וייסורים סביב העניין לכשנתגלתה בעיה קטנה בתכנון:
שנעשים מזה רעבים ובא לאכול.
זה נראה היה בערך כך:
אני עליון: נו רונית, עברו רק שעתיים, תנסי קצת לתרגל איפוק עצמי, זה מאד בריא ומה יש,
אפשר לחשוב שאת כלי ריק שכל מה שמעניין אותו הוא סיפוק צרכים מיידי.
איד: אוף, אבל אני רעבה.
אני עליון: טוב, נו.
הנה כמה קטעים ליום הכיפורים שנכתבו בשנים הקודמות (זה המיחזור).
אפשר לקרוא תוך כדי ארוחה, זה לא מצריך הרבה ריכוז ……
יום כיפורין זה על שום מה ?
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=62&itemID=865#post865
תפילת נעילה נוסח רונה:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=62&itemID=918#post918
רונית, הירח הזה, שיש תחושה שחיים עליו, זה אותו ירח מפעם? הפולני?
אני צמתי, ועכשיו כואב לי הראש.
למה האיד שלך לא שכנע אותי מראש?
🙂
שחר,
זה הירח שאני חיה אותו כל יום.
כבר לא נעים לי ממנו, אני צריכה להחזיר לו קצת על כל מה שהוא נותן לי.
ובעניין הצום, מלבד כאב ראש שאתה כותב עליו, זה עשה לך עוד משהו ?
היי רונית,
נדמה לי שהתובנות מהצום האחרון יתאימו כאן?
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=39&itemID=7583#post7583
שנה טובה ומתוקה, א.
קראתי אומי, מדוייק.
הי רוניתוש איזה יום כיפורים חביב עברתי. קראתי , הייתי שקטה , ישנתי ואכלתי בלי ריגשות אשמה. פעם ראשונה בהרבה שנים . בלי אשמה. שמחה שהעלית את זה פה כי כולם פה צדיקים. אבל גם אני.
שמחה שעבר עלייך בנעימים מירי,
גם עליי.
אני מעולם לא הרגשתי חובה לצום,
וגם לא קשר מיוחד ליום הזה,
לא לדרך הפולחנית בה חוגגים אותו כאן.
אבל אני יכולה להבין את מי שכן,
זו הרי מסורת מאד חזקה ומן "ביחדנס" כזה.
היי רונית
כל כך אינטימי… יש משהו לקרא על שקט, ולהרגיש שקט.
להתראות טובה
לקרוא על שקט ולהרגיש שקט….
איזה כייף זה טובה.
דממה.
באמת כיף. השקט הוא רקע טוב גם לפעילויות רועשות יותר. ובתל אביב זה באמת מצרך נדיר.
נכון, אמיר.
השקט הופך את הערים למשהו אחר,
וככה לא צריך לזוז או לנסוע בכדי לחוות אחרות.