הגבול הדק שבין ארוטיקה לפורנוגרפיה

 

אני מביאה לכאן פוסט שהעלתי באתר שלי ברשימות

לפני כמה חודשים. 

היו הרבה הדים לפוסט הזה, בדרכים שונות ומגוונות.

 

מכיוון שהקוראים בבננות שונים, מעניין אותי לשמוע תגובות שונות על אותו הנושא.

 

* * *

 

לנוכחות של מצלמה יש השפעה על אנשים.

עצם העמידה מול מצלמה מתקתקת מעוררת תחושות, איש–איש ותגובתו: יש אנשים שמחייכים, יש אנשים שמסתתרים, יש אנשים שנבוכים, יש שמרגישים צורך לעשות "פוזות", כאלה שעושים פרצופים. הוריאציות אינסופיות.

אבל כולם מגיבים.

יצא לי לצלם לא מעט אנשים, וזה תמיד מרגש מחדש. השיחה המקדימה, מלווה בהתרוצצות בלתי פוסקת של מידע שזורם מהעיניים אל המוח, למה לשים לב, איפה היפה, איפה המכוער, איפה כדאי להתעכב, איפה בכלל לא.

השבוע צילמתי אישה מאוד מיוחדת, שפנתה אליי במסגרת מסע חיפוש עצמי שהיא עושה עם עצמה.

אישה צעירה שבודקת לעומק את חייה, את מחשבותיה, את תשוקותיה, את סודותיה.

היא גילתה רבדים במיניות שלה שלא הכירה. היא קילפה עוד ועוד שכבות מעצמה, והיא ראתה בצילום בעירום סוג של תחנה בדרך לגילוי עמוק יותר.

 

הקילוף הפיזי, מול המצלמה, שהוא כמובן לא רק פיזי, הוא משמעותי, הוא מעמיד בפני המצולם מראה מלאה בעוצמה של גופו, של נפשו.

לי (השם בדוי, הסיפור והצילומים אמיתיים, והם מובאים לכאן ברשותה) היא אישה שמתמודדת – כמו רובנו – עם הדימויים הנשיים המקובלים בחברה המערבית: הגוף ה"מושלם", נטול שומנים מיותרים, בדיוק בגובה הנכון, ברוחב הנכון, עם העור המושלם והשיער המושלם והבטן השטוחה והשדיים העגולים והזקורים, דימוי שמאלץ אותנו לערוך בדיקה ושיפוט קפדניים, לפרק ולמיין את הגוף לאזורים טובים ולא טובים, לא לאהוב מספיק את עצמנו ואת גופנו. או לא לאהוב בכלל.

הדימוי ההרסני הזה, הפיזי, מתלווה למסר הרסני לא פחות. התפיסה החברתית את מיניות האישה היא דואלית: או שהיא מותרת לגמרי או שהיא אסורה לגמרי. השימוש בגוף הנשי כמעורר תשוקה מינית, על מנת למכור מוצר זה או אחר – הוא יומיומי וכלל עולמי.

אבל, אישה שעושה שימוש בגופה כדי לעורר תשוקה מינית אצל אחרים, או כדי לספק את תשוקותיה,[עדיין] נחשבת למופקרת, לאחת שההתנהגות שלה מביכה. את עצמה ואת סביבתה.

 

לי מחפשת את הדרך שלה לחיות בשלום עם תשוקותיה ועם גופה, להיות מסוגלת לראות את יופיה גם כשהוא לא "עונה על כל הדרישות המקובלות", להנות מהמיניות שלה בלי להרגיש שהיא מפרה נורמות התנהגותיות מקובלות ומהוגנות.

 

זו הייתה חוויה מלאת עוצמה, לשתינו.

לי הגיבה לנוכחות המצלמה. בהתחלה היא הייתה קצת נבוכה, מהוססת, חוששת. לאט לאט אפשרה לעצמה להיפתח ולהרגיש ולהנות. מהחוויה, מעוצמת התחושות שלה. מעצמה.

 

ההתרגשות שלה הייתה מדבקת, עוצמתית, משחררת.

אני שמרתי עליה מאחורי המצלמה, שהדימויים שיתקבלו על כרטיס הזיכרון ישקפו אותה, את יופיה ונשיותה.

 

אני שמחה שיכולתי להיות שם בשביל לי, לעזור לה להגשים פנטזיה, שהפכה לאמיתית ומוחשית, בזמן שהיא הוסיפה עוד נקודת ציון בדרכה למצוא את נשיותה.

 

ואשמח ללוות עוד נשים במסע מופלא כמו זה שלי עשתה.