הרבה זמן לא כתבתי כאן, כל הסבר יהיה סוג של תירוץ, כך שחבל להתחיל לנסות ולהסביר.
חשבתי ש"פוסט חזרה" צריך להיות שונה מהפוסטים הקודמים שהעלתי לכאן.
לפני שאני חוזרת לכתוב על הישראליות, אני רוצה לכתוב על עניינים בהם אני עוסקת בתקופה האחרונה.
הראשון הוא פרוייקט "גיבורות", שאותו אני מצלמת בימים אלה.
הפרוייקט מיועד להעניק במה מחזקת ומעצימה לנשים שעברו תקיפה מינית.
על הפרוייקט אני עובדת בשיתוף פעולה עם מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בשרון.
הפרויקט נולד מתוך רצון לתת במה וניראות לנפגעות תקיפה מינית בחיזוק, הבעת הערכה, העצמה ובעיקר – בניסיון לחולל שינוי תפיסתי וחברתי.
אני רוצה לנצל את הבמה הזו כדי להזמין נשים שמעוניינות לספר את סיפוריהן דרך עדשת המצלמה. ראשית, למען עצמן, וכן, גם למען הנפגעות הרבות שחוששות, שמתביישות, שמסתירות ובדרך זו גם לשבור את קשר השתיקה.
האם הן לא פוחדות להיחשף? האם זה לא מסכן אותן?
מברכת אותך על פועלך .
לא הייתי אומרת "פוחדות". רוב הנשים שצילמתי עד כה רואות סוג של שליחות בהצטרפות שלהן לפרוייקט הזה.
וזה בדיוק העניין, להסתכל לעולם בעיניים ולהגיד: אני לא מתביישת. מי שתקף אותי צריך להתבייש ולהסתתר.
ותודה
אליסיה
אין מילים בפי… הן גיבורות
וגם את שאת מעורבת, ונותנת את עצמך לעינין
להתראות טובה
תודה, טובה
יישר כחך.
אכן גיבורות. פרויקט חשוב. בהצלחה.
מפעל חשוב.
תודה, על התגובות החמות
פרויקט חשוב מאוד אליסיה. בהצלחה.
בדיוק חשבתי עלייך אתמול. בדקתי איזה בלוגים לא פעילים, וחשבתי לשאול את הבלוגרים הללו אם הם עדיין רוצים כאן בלוג. איך אני שמחה שחזרת. תבואי יותר.
תודה, יעל, אני אבוא יותר
🙂
קראתי ונכנסתי לפוסטים קודמים כדי להכיר. אין לי עדיין שנה בבנות, אז לא הכרתי. שמחה להכיר וממתינה בסקרנות לפוסטים חדשים.