רנא ונעם

את שתי הבנות האלה אני מכירה מאוד מקרוב. 15 שנים גרתי בקיבוץ מצר, שכן של כפר מיסר. רבים מאנשי הכפר עובדים בקיבוץ. רנא היא ביתו של תושב מיסר שעובד במוסך של הקיבוץ. נעם, בת מצר, היא אחייניתו של הבוס שלו, מנהל המוסך.

בנובמבר 2002 מחבל רצח 5 מאנשי הקיבוץ, שלושה מבוגרים ושני ילדים קטנים. זו הייתה תקופה קשה, של פיגועים בכל הארץ. חדירת המחבל אל תוך חצר הקיבוץ זעזעה את המדינה כולה.

 

באותו יום נסענו לבקר ולחזק את החברים שלנו, שהיו בהלם מוחלט. קיבוץ של השומר הצעיר, שמאלני בדיעותיו, שוחר שלום, ביחסים כל כך טובים עם הכפר השכן, לא הבינו איך הזוועה, האלימות, האכזריות הזו, הגיעה לחצר ביתם.

הראשונים שהגיעו לקיבוץ לנחם היו זקני הכפר, ראשיהם מורכנים, לא יודעים את נפשם מבושה, כל כך חששו שמישהו מהכפר עשה את המעשה הנורא, או סייע, או אפשר, בדרך כלשהי.

 

במצר המשיכו להאמין בשלום, בדו קיום, גם ברגעים הקשים האלה.

 

הצילום הזה, של שתי הבנות, אחת ילידת מצר, אחת ילידת מיסר, שתיהן באותו גיל, שצילמתי בקיבוץ, בעודן משחקות ומשתוללות על הדשא, מתקשרות בשפה שרק הן הבינו (אחת דוברת רק ערבית, השניה רק עברית) היה מבחינתי סוג של מחווה לאיש יקר שנרצח באותו לילה נורא, שהאמין בשלום, שהאמין בדו קיום, ובכלל לשני הישובים האלה, שמעל הכל חיים בהם אנשים, שכנים, שרוצים להמשיך לחיות זה ליד זה בשלום.