פסי

פסי גירש היא צלמת ותיקה ומוערכת. אני אוהבת את העבודה שלה, את העומק, את צורת ההתבוננות שלה בעולם.

היא השתתפה בתערוכות רבות, וכשהציעו לי לצלם אותה לעיתון היא הציגה בתערוכה שארגנה "מטרנה", שהנושא היה אמהות.

פסי בחרה לצלם את אחותה שרק ילדה את ילדה הראשון, בגיל מבוגר יחסית.

המחשבה לצלם צלמת שאני מוקירה ומכירה את עבודתה ריגשה אותי עד מאוד.

הגעתי אליה לבית מקסים בנווה צדק, דיברנו הרבה, כאישה אל אישה, כצלמת אל צלמת והיא התגלתה לי כאישה נפלאה, רב גונית ומעניינת.

פסי צלמת מ"הדור הישן": מצלמת במצלמה אנלוגית, מפתחת ומדפיסה את התמונות שלה בעצמה או בפיקוחה הצמוד, ובסוף התהליך הזה, היא גם יושבת ומרטשת את הצילומים. בדיוק כמו שעשו דורות של צלמים לפני שהצילום הדיגיטלי והמחשב נכנסו לתמונה, תרתי משמע.

צילמתי אותה לפני יותר משנתיים, היא עמדה אז לקנות את המצלמה הדיגיטלית הראשונה שלה, נכנעת – לפי דבריה – לקידמה ולצורך לא להשאר מאחור. היא קראה לעצמה "ג"ק המרטש" ו"דינוזאורית" ואני החלטתי לצלם אותה עושה את הפעולה הזו, של הריטוש, שסביר להניח, מעטים מכירים אותה, כסוג של הומאז" לתחום הצילום המסורתי, זה שכמעט נעלם מעל פני האדמה, ובמחשבה שניה, כהומאז" לצילום באופן כללי, שכבודו לא ברור לגמרי בתקופה שכל אחד מחזיק מצלמה, שזה נפלא, אבל כל מי שמחזיק מצלמה קורא לעצמו צלם, שזו כבר אופרה אחרת לגמרי.