בננות - בלוגים / / למען המתוקים הקטנים בבית חולים דנה- חשוב שתיכנסו
הולכת על גחלת
  • נולי עומר

    כבת להורים שאינם ניצולי שואה גדלתי מהר מאד ובגיל שלוש עשרה הגעתי למימדים שלי היום. הבטתי על כל הבנים בכיתה מלמעלה ואמרו עלי שאני מתנשאת. זה מאד פגע בי וכדי לחזק את בטחוני העצמי הלכתי לברכה והחלטתי להשתזף על מנת להיות מולאטית . אם יוצאת דופן , אז לפחות אקזוטית.  התוצאה הייתה בזוקה תחת בבּוּני .  כמה שנים לא מאד מוצלחות עברו , נרשמתי לבית ספר למשחק  וכיוון שהפחדתי עד מוות את הבוחנים בקרן שרת עם  עיבוד משונה ל''מדאה'' קבלתי מלגה בהצטיינות. אך  לא החזקתי מעמד בתיאטרון הרפרטוארי יותר מרבע שעה. הפאתוס והדיקציה (כוללת היריקות) קצת הביכו אותי ולכן התחלתי להופיע  עם מי שהייתה אז חברה שלי- דבי -  בקטעים מצחיקים במסגרת הצמד "דבי ונולי".  אחרי כמה שנים מלבבות זה נגמר. כיוון שהנרב של הבטוי העצמי המשיך להציק לי - פניתי לאמנות וכתיבה. פרסמתי כמה שירים וסיפורים ב''מאזניים'' וב''גג'' ,  ספר ילדים  בשם  "הקוף שהתאהב בתרנגולת".( הוצאת ''כרמל''). ויחד עם יעל ישראל כתבתי  את רומן המיילים "יקירנט " שהתפרסם  בווינט מקוצר  וברשת - לאחר מכן - כולו. בשנה הבאה יראה אור ספר חדש משלי "מילון הפנויה המפוכחת "בהוצאת ה''קבוץ המאוחד''.  אני בעלת בלוג ברשימות  www.notes.co.il/nuli       

למען המתוקים הקטנים בבית חולים דנה- חשוב שתיכנסו

 

 

במסגרת חודש טמבור, ביקשו ממני לבחור מקום בו הייתי רוצה להפיח צבע.

כיוון שיש לי חולשעס לתינוקות ולילדים, בחרתי את בית חולים דנה.

אני מתנצלת מראש על דלות הצילומים ואופן הצביעה השלומיאלי.

החוש הטכני שלי גובל  בפיגור לדאבוני, ביקשתי מחברה גרפיקאית שתעזור לי,  וכיוון שהרעיון שלי במקורו גזל ממנה זמן רב, אי אפשר היה להשלים את המלאכה כמו שרציתי.

במקור, כוונתי הייתה לצבוע הכל – את כל הקירות בירוק תפוח מרענן, כמו הגוון שיש באוויר כשנכנסים למשתלה.  את הווילונות והמצעים – להתאים למשפחת העצים ופירותיהם – ולשלב גם כן – בצביעה מחודשת.

כשפיצי קטון מגיע לחדר מיון עם כאבים , הסחת דעת היא בעיני רעיון נכון. אם הוא נכנס למקום המשפריץ שמחה בצבעוניותו , הוא אינו יכול שלא להבחין בזה, ומשהו מכאבו נשכח לרגע לטובת המראה המשמח שעיניו רואות. כך גם ההשפעה על הוריו המודאגים, שכאשר הם רואים את ילדם מזהה הפתעה משמחת כמו עץ אחד משונה ומצחיק  הנותן פרי אננס , רימון ותפוז , אולי- הכל לא נראה כל כך מפחיד.

מה שאתם רואים כאן, זה את  עץ הפירות שציירתי, בו  יש כל מיני פירות, והקטנים, בני השנתיים, שלוש או ארבע- יכולים לגלות  את הפירות השונים ולומר את שמותיהם. כך גם חשבתי, לצייר עם הקירות את הפירות השונים, על רקע גוון הירוק בהיר, התפוחי.

 

ככל שתגיבו יותר , כך יש סיכויים שפרויקט זה יישא פירות. ( סליחה על משחק המילים החננאי, לא התאפקתי בגלל הקונטקסט). טמבור יספקו את הצבע והצביעה לפרויקט שיהיו לו הכי הרבה כניסות ותגובות. אני בעצמי מתנדבת לצייר על הקירות .

 כנסו בבקשה לכאן ודרגו  http://pyh.tambour.co.il/

מה אתם אומרים?

תודה

נולי

 

 

 

 

 

 

3 תגובות

  1. יעל ישראל

    נולית, אני רוצה לדרג ולא מצאתי את שלך.
    מה לעשות?
    וחוץ מזה, תבורכי על היוזמה. זה נפלא.

  2. איריס אליה

    נולי יקרה, גם אני לא הצלחתי להבין איפה להצביע. וגם אני מברכת על היוזמה. (ויעלתי, החתולים שלך עוד יגרמו לי לחבב חתולים.)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לנולי עומר