בחזרה מגבול הלבנון

סיגלית ואני חשבנו לנסוע לטוסקאנה. הסתבר שלחבר שלנו יש שם וילה. ואני רציני. אבל בסוף, לא יאמן, זה לא הסתדר לנו, אז החלטנו לנסוע למקום לא פחות מדהים. עלינו למצפה מתת. צימר. מה אתם יודעים אנחנו על סף ההתברגנות, כנראה… לא ממש: תארו לכם: בקתה אקולוגית מעץ וטיט, מרווחת ופונה לישר ליער אלונים ואלות. וכן, יש ג'קוזי. זוגי. אבל דמיינו: אין אף אחד בסביבה, אף אחד לא נשמע ולא נראה. שקט. אתם יודעים כמה שקט זה מצרך נדיר בארץ הזו. ובידוד. ארבעה לילות והשלווה זורמת בעצמות. ועוד משהו: היום בבוקר, ממש כשארזנו נאלצנו סוף סוף להפעיל את המזגן. היה קצת חם בבקתה. איכשהו אופן הבניה שלה מבודד לגמרי בפני חום. זה נראה לכם סביר? וזה בישראל. אמנם צופה על לבנון ועד ראש הנקרה ונאקורה מהצד הלבנוני, אבל בישראל. והלילה חזרנו למהבילות התל אביבית, נורא. אבל את זה אתם, חלקכם, יודעים על בשרכם.
מומלץ בקור
מצפה מתת נמצא ליד חורפיש, ליד הר מרון, קרוב לגוש חלב ולצבעון.