'אחותי'

את צולעת אלי כאורידיקה בשאול

וזהו רק חדר נטול תמונות-

עלינו לזכור זאת.

לא עברה עלינו תופת האהבה

ויקח עוד זמן עד שישאו את ראשינו

מעל נהרות.

כרותות לשון ושבעות ארוחות ליל שבת

 נשרוט את האור  בפעם האחרונה

לא לפני שנעמיד כיסא לשולחן בתנוחה

ממתינה

שיראו אבא ואמא

שעוד לא מתנו מחוסר, ועודינו הולכות

אחרי גב בציפייה משקרת

שלכבוד האהבה אנחנו עדיין באות

גם אם ברור שאורפיאוס ישתגע בסוף.

ואת

 נידונת לעולם

להיות  אחותי

ואני

בנסיעות הקטנות שלי "בסוברו

ג"אסטי"  אשלים לעולם

 עם האמת שמטיח בי נהג

עצבני

"אחותך הצולעת".