מנסה עליכם עוד שיר:)

 

הייתי רוצה לבוז ליכולת זו-
היכולת לראות את הנולד

היא איננה שייכת לי

היא מקופלת כמו שקראתי בספר

בחריצי אדם אחר

לא בי.

ובכל זאת, בחלומות אני רואה

 חסרת גורל

משחזרת מחושים טרום ווסתיים

העתידים לבוא דורות לפניי.

הייתי רוצה לבזוז יכולת זו

אין בי חמלה בראותי את אימי נפסדת אל מול

 החיים למולי.

אינני ביתה ברגעים כאלו

 לא זכור לי רחמה

הפעור לפניי וראשה הצנוע נוגס לטיפות

 בראשי הקירח-

אני קירחת ברגש

גולשת ביבשת נמסה ולא מתחממת

תולשת בצלים כמו היו

פטמות רעבות לילד רואה

 את קהות הקשר בין החלב לשדיים

וליבי רוטט חטא.

גם אותה הייתי מאושרת לקטול-

את אימי.

הנה כך

כתבתי זאת

וכך  קוטלת גם אותי.

 

זוהי תמורה קשה עבור עמל אם

(אינני מתכחשת לשנים ההופכות לדייסה ללא תנאי אכילה-

ההפתעה איננה תנאי לסיום הארוחה)

אני אוכלת   ונשארת רעבה

וצמאה ומפוחדת

 מביטה בטנטלוס- ללמוד

מה עושים עם זה

מה עושים עם ים שנסוג

ואיך מנפצים את התקווה כלפי מעלה

ומדברים לאבנים?

זוהי יכולתם של בני האלמוות –

הפיציקטו המענה ביותר

מכלה את הנפש בקצב משלו