טי שיר (הסבל רב אמן מפולניה)

 

טי שיר (הסבל רב אמן מפולניה)

בצד האחד של המאזניים, אני מניח

ארבעה עכברים מורדמים.

בצד השני, גולגולת אחת של לאה גולדברג.

מאחורי המאזניים הצבתי את המשורר הצ'כי

הבדוי אדמונד ניסקי, משירו האחרון

של חֶזי, והוא לבוש בטי שירט

שבחזית שלה הכדור הפורח שלאיש לא

אכפת ממנו, מתוך השיר האחרון של

אורית, וכתובת:  "אני כמעט מת, תודה".

מאחור שקנאי מַלוּח שעומד על הבֶּמוֹל

הכי מפואר מהשיר הראשון של סזאר

וכתובת:  "אני מת אסיר תודה".

בקיר הפונה דרומה פתחתי את החלון של עלמא,

 

זה עם הפריחה האדומה ואחריה יער העד הירוק, שבדרך נס מעלים את קיר הבטון של בית הספר הדתי לבנות.

בקיר הנגדי חצבתי את החלון של ציבי גבע (ללא כותרת, 2011), ובו עלים ירקרקים מרפדים את נקבוביות שפריץ הטיח. 

 

בפינת החדר הרחוקה והבלתי מושגת הצבתי את המקרר הישן

מהשיר של אורית, ולא רחוק ממנו

שולחן ועליו כוס קקאו משכר מאותו

שיר. לצידה,  מונח גלגלו של הרעב.

אדמונד חוזר ואומר לי: אחרי שתשתה את התה,

לא תוכל לכתוב בכלל, לא תוכל לכתוב כלום, ובכלל –

מה הטעם לכתוב שירים?

הוא מחייך חיוך ליטאי קטן וקר

וחוזר ושואל: מה הטעם?

 

שוב קרבה שעת ייסורים "חביבים"

שעתם של אוכלי השריטות.

 

 

היום התהפך בלילה, המלך בא אל האיילה,

ואנו יושבים בעיגול לא צפוף

ושרים את הטי שיר:

תה חום של יער אנחנו שותים אותך לילה

שותים עם שחר, שותים אותך בוץ

שותים כל הלילה , מר ודוחה ומגעיל

שותים אותך ערב, שותים ושרים

שותים אותך בוקר, שותים מקיאים

שותים אותַך יונקת דבש, שותים בֶּזָ'ה פְלוֹר

מנשקת פרחים, מחבקת עצים עלומה,

שותים ונעלם לו החדר, שותים ובאים השדים

שותים אותַך רפואה מרה, שותים ייסורים חביבים.

הוי שוטים ששותים עוד שוט, ומביאים עוד שוטים לייסרם .

הסֶבֶל רב- אמן מפולניה.

 

המורה מנגן נחשים, מעמיק במלכות העפר

שולח ידו למַפְרֶט, וקורא הָאַפִּילוּ יותר

עד תכלית ייסורים.  

 

עד היכן תכלית ייסורין?

סע עקום עד מושב בני כרכושתא

ישר עד שלט ישן:

 "חביבין השבין!

ברוכים הבאים לבית ייסורין"

פנה שמאלה למושב בית כסא

סַמוּך לשולחן בעלי העולם

הבא.

זה לא וֶּייז  שהביא אותי לכאן

לא חכם ולא תָנאי, ולא wise מצידי

לתעות שוב לגהינום זה,

עם פסקול הקאות, אנחות, ובכי נורא.

 

כל כך הרבה פעמים התברברתי הנה

כל כך הרבה נפלתי ממרומי בּדְחָא טוּבָא לבּעסה עמיקתא

כל כך הרבה פעמים בדיוק כשחשבתי שהִנֵה, הכלה היפיפיה הולכת

לאמר לי: "כן, בטח, אני שלךָ, עַשֶה בי כרצונך"

– בדיוק אז האבא הבנזונה שלה

שבר לי כוס בשווי ארבע מאות זוזים בפרצוף.

 

 

הצליל הגדול הצורמני והיפה הזה בחשכת הליל

צליל געגועים ובדידות גדולים ומייללים מאד

הוא הצליל היחיד שאותה ציפור יודעת לתת

והאמת היא שצווארה אינו עקום כלל, אדרבא,

הוא נפלא, ויש לה על זה הסכמה.

 

זה שביב של קדרות, שיצא מסתום בסתום,

אד בתוך גולם, נעוץ בטבעת.

נולד כדי למות, מת כדי לחיות,

צוחק כדי לבכות, יוצר ומגיע לכלום,

נוגע לא נוגע, את האויר שלו  בקע לא בקע  –

בואי לא נבין את זה.

בואי ננסה לא להבין את זה.

להשאר סתומים שבסתומים.

לא לבן ולא שחור ולא אדום

לא צבע בכלל, ולא גוון לו

בוּצינָא דְקַרדוּניתא ,

בואי לא נשקע בתוך הבוץ הקרטזיאני, לא נתעה בהגיונות שווא,

בואי.

 

על כס מלכות גבוה, מאחורי תמונת

ממלכה אפריקאית ובה נשים בלבד,

הושבתי את אלכסנדר מוקדון, לראשו

כתר מקוצי האָטָד, על גופו גלימת משי אדום

ועליה רקום באותיות זהב:

"הקשתי על שערי מרום, ולא נתנו לי להכנס".

מתחת הוא לובש טי שיט עם ציור מסיכה

אסקימואית זולה לתיירים אוריינטליסטים

וכתובת:  "אני, אלכס הגדול, הייתי בממלכת הנשים האבודה

וחזרתי כזה קטן".

מדי פעם הוא, המלך, יורד מכסאו

וניגש למאזניים.   מניח עוד ועוד מטילי זהבים

וכסף ומשאיות כבדות של חומרים מסוכנים

בצד של העכברים.  לא מבין איך הצד של הגולגולת

של לאה ['ל-אה, שימו לב, ל-אה ולא רחל'! זועק בני]

מסרב להתרומם.

לתוך החדר נכנס מ' , בחולצה כנענית לבנה רקומה (מאחור: "איזהו

גיבור?" מלפנים: "הכובש את יצרו")

ואומר לו, למלך, בבדיחות דעת גדולה, שעליו לשפוך מעט

בוץ על עיני הגולגולת התאוותנית.

 

אני מתחיל להבין שלסיפור הזה אין סוף,

ולעולם לא אצליח לכתוב את השיר האחרון

בספר.      כמו חֶזי, כולנו בסופו של דבר לבד

עם המחלה, ועם מילה ריקה

בתוך מעטפה ריקה, לבד מול

המוות.    ובינתים, יש לקום,

לקום  ולנסות לחיות, כמו הרוח

של פול בשיר ההוא של דן, הרוח בבית הקברות, בפריז

ליד הים. לקום ולנסות

לחיות. יחד, באהבה. למה לא?

 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ 

מקורות (רשימה חלקית):

– בבלי, תמיד, ל"ב
– חזי לסקלי, העכברים ולאה גולדברג

– אורית גידלי, כדורים פורחים

– ססאר ואייחו, גלגלו של הרעב

– תה יער

–  בבלי, בבא מציעא, פ"ה

–  בבלי, סנהדרין, ק"א

– פאול צלאן, פוגת מוות

– בבלי, ערכין, ט"ז

– בבלי, ברכות, ל

– ר' נחמן, סיפורי מעשיות, משבעה בעטלירס

– הזוהר (מתוך משנת הזוהר, קס"ג)

– פנחס שדה, מותו של אבימלך ועלייתו השמימה בזרועות אימו

– חזי לסקלי, סוטים יקרים

– {פאול ואלרי, בית הקברות הימי}, מתוך: דן פגיס, אבא, הסוף כעתיד