אַתָּה מֻכָּר לִי.
אַתָּה מֻכָּר אֲבָל לֹא מֻכָּר.
הָעִקּוּל שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ בּוֹ יוֹם יוֹם
גָּדָה חָלַמְתִּי אַהֲבָה חָלַמְתִּי
שֶׁהָיִינוּ פֹּה בֵּינְתַיִם
קּוֹנוֹטַצְיוֹת מִּקְרָאִיּוֹת נָסוֹגוּ
דִּמוּיִים נִשְׁאֲבוּ אָחוֹר שׁוּרָה, מִלָּה, אוֹת אוֹת
הַמְּלַאי שֶׁלִּי הִתְרוֹקֵן לְתוֹךְ סְּפָרִים נִּסְגָּרִים.
חֲרִיזוֹת סִּפְרוּתִיוֹת נִנְעֲלו בְּתוֹךְ לִבִּי
הַפּוֹעֵם בְּאִי סְדִירוּת מוֹפְתִית.
אַתָּה כָּל כָּךְ מֻכָּר. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהָיִיתִי פֹּה פַּעַם.
אֲבָל אַתָּה מִתְנַכֵּר לִי בָּעִקּוּל שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ בּוֹ
מִזַּמְזֵם מַנְגִּינָה חֲדָשָׁה לְךָ
מַסְלוּל לְאוֹפַנַּיִם בַּמָּקוֹם שֶׁדִּוָשְׁתִי בִּמְלֹא רֵאוֹתַי טְרָשִׁים
וְתִינוֹקוֹת מְדַשְׁדְשִׁים רַגְלַיִם בִּמְתִיקוּת בִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת.
אַתָּה מֻכָּר לִי.
זֶה הֵם שֶׁהִשְׁתַּנוּ.
אוֹ אֲנִי.
(c)
אני כל כך מכירה את המקום הזה…
מוכר ולא…זה הם, זה הוא וגם הדוברת , כולם השתנו כמו גדת הנהר…
שיר יפה נעמה.
שיר יפה, נעמה. השינויים שאדם עובר אינם תמיד מקבילים לאלה שעוברים הסובבים אותו.
יש להשלים ולכתוב שיר.
בוקר טוב
רות
אוייש נעמה, מה שעשית לי.
ניסיתי להעלות שיר של משורר ארגנטינאי מהמאה ה-XIX, ובו, לסיכום, הרגשה דומה: מישהו השתנה. במקרה שלו, הוא אומר: אני שונה.
[שם המשורר: Olegario Víctor Andrade; שם השיר, בתרגום חופשי: "השיבה הביתה".]
לא ביקשתי את הנוסטלגיה אבל ממילא אני בין גלים של זיכרונות, והטלטלות רבות.
תודה, גם על הצילום.
שיר יפה נעמה , התפאורה אותה התפאורה
זה הם שהשתנו
תודה רבה לנורית, לתמי, לרות, לרבקה ולחנה היקרות על הקריאה והתגובות.