נעמה ארז אשה
סוּסִים
בְּרֶגַע שֶל שְׁפִיּוּת
אֵינֶנִי יוֹדַעַת מִנַּיִן בָּאתִי
וּלְאָן אֲנִי הוֹלֶכֶת יוֹם יוֹם.
סוּסִים יְרוּיִים בְּתוֹכִי בִּצְרוֹרוֹת
הַגּוּף שֶׁלִּי מִתְקַשֶּׁה לְהָכִיל אוֹתָם פִּתְאֹם הֵם
סוֹעֲרִים הַחוֹּצֶה טִפִּין טִפִּין
עוֹרָם מַבְרִיק מִזֵּעָה סְמִיכָה
אֶחָד שָׁחֹר וְאֶחָד
עִם כֶּתֶם לָבָן עַל הַמֵּצַח
רוֹקֵעַ בְּרַגְלַיִּם אֲמִיצוֹת
מְכַשְׁכֵּשׁ בַּזָּנָב יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה
יוֹם אֶחָד אֶעֱשֶׂה מִשַׂעֲרוֹת זְנָבוֹ קֶשֶׁת
לְנַגֵּן בָּהּ.
אֲאַרְגֵן אֶת רְקִיעוֹת רַגְלָיו לְתוֹךְ שִׁירָה הֲדוּקָה
אֲפַסֵּל אֶת מִצְחוֹ לָחֹץ וּפַסֵּל
אָחוּש אֶת הַטִּיט שֶיִּדְבַּק בְּמוֹ יָדַּי
אֶת עֵינָיו אֶחֱצֹב
בְּתוֹךְ לִבִּי יוֹם אֶחָד אֲגַלֶה
בְּרֶגַע שָׁפוּי לְאָן אֵלֵךְ.
המאמץ להתעוררות, עיתון 77, 2012
אני מת על שירי סוסים (במיוחד על אלה של פוגל ושל פון קלייסט)
הם יורים גם בסוסים. הם גם ירו בבני אדם. כך אני מבין את השיר.
אהבתי.
תודה שמעון,
במקרה הזה הסוסים הם פנימיים לגמרי. המלה "ירויים" התכוונה להצביע על פעולה שבה סוסים נורים בתוכי כצרורות, אבל אתה לקחת אותה למקום אחר, מעניין.
צריך רק שני כוחות סוס כדי לדעת לאן ללכת..:)
לפעמים די בסוס אחד 🙂
תודה תמי!
אני מבין את הסוסים כמסמלים את אותן תשוקות שיש לנו ואנחנו מרסנים אותן וקוברים אותן בתוכנו. אך הן מנסות לפרוץ. אחת הדרכים האפשרויות ל"תַּרְבֵּת" את אותן תשוקות הוא להפכן ליצירת אמנות.
תודה גיורא.
שמחה בהבנה שלך. לא התכוונתי דוקא לתשוקות, אלא לסערת רגשות באופן כללי, אבל מקבלת גם את הפרוש הזה, שמזכיר לי, איך לא, את ההבנה הפסיכולוגית של תלמידי פרויד את יצירת האומנות.
נעמה, זהו שיר ארס פואטי, אבל אני אוהבת שבכל זאת נשמעות הרקיעות והדהרות גם אחרי הכתיבה…
תודה נורית,
מעניין, לא חשבתי שאני כותבת שיר ארס פואטי, עד שקראיתי את התגובות כאן. אז כן, הוא גם ארס פואטי. שמחה שהרקיעות נשמעות גם אחרי שסיימת לקרוא.
נעמה
את כותבת "סוסים ירויים" ואני דווקא קוראת עדר סוסים פראיים מלאי אנרגיה ותשוקה !
יש סוסים שמעלים קצף ומדברים עברית מעולה 🙂
אני חושבת שאת קוראת נכון, ריקי. 🙂
הרבה תודה.
מתוך סוסי הפרא האלה באה היצירה עובדה -הנה כתבו לך שיר יפה והצלחת לארגן מרקיעות רגליהם שירה הדוקה
התדע מאין חצבתי את שירי? מרקיעת סוסי הפרא
תודה חנה,
האיזכור של שירו של ביאליק, ריגש אותי משום מה, ואני שמחה עליו.
רקעת שיר יפהפה מרקיעות הסוסים.אפלטו דיבר על שלושה סוסים המושכים בנו.
עפרה
תודה עופרה.
נדמה לי שהוא דיבר על שניים (השלישי הוא הרכב) והאיזכור שלהם בהקשר של השיר הזה נכון בהחלט!
"סו-סים/י-רוי-ים/ב-תו-כי/בצ-רו-רות" – מִקְצָב מכַשף.
[אאל"ט, יש ניקוד כפול ב-'החוצה', שתי שורות תחת זאת לעיל.]
השיר העלה אצלי אסוציאציות לא מעטות:
"בלדה על סוס עם כתם על המצח" (וכתם על הגב);
"הם יורים גם בסוסים" – הסרט, 1969, עם ג'יין פונדה;
כמובן: סוסים מפוסלים – בלי הפרש; סוסים מצוירים – כנ"ל.
ואני רואה עדר סוסים פראים דוהרים, רוקעים – לא נראה לי שניתן לעצור אחד מהם בדהירתו כדי לתלוש את זנבו ו/או לפסל אותו, נעמה.
ולא נראה לי שרגע מעין זה יהיה רגע שפוי.
אם כי אני מבינה ומזדהה עם הדוברת, עם שפיותה הזמנית, עם צָרְכָּהּ הזמני.
—
תודה גדולה על שיר גדול.
רבקה
תודה רבה, רבקה, על התבוננותך בשיר ועל ההקשר שאת עושה לסוסים שלי עם סוסים אחרים באומנות. גם הם וגם סוסיו של אפלטון (סוקרטס) – כפי שציינתי בהערה קודמת, היו חבויים באחורי הראש בזמן הכתיבה.
ישנו גם סיפור זן על סוסים, אולי אכתוב אותו בעתיד.
ושוב, תודה.
אף אני אוהב וכותב על סוסים. סקירת תכונותיהם (אחד בוודאי וכשהם להקה שוטפת או שוצפת על אחת כמה)האמיתיות או המיוחסות להם על ידינו (בהסתכלות רומנטית לעתים קרובות)מלמדת דברים על טיבו של הלב בו הם מצויים או ממנו הם דוהרים. הנה ציינת תכונה – רגליים אמיצות. על אצילות ויופי ומהירות, וכוח – הרבו לדבר. אך זו גם חיה פגיעה (אגב, בייחוד סוסי רכיבה/ מרוץ). מכן אי אפשר שלא לראות את כפל המשמעות במילה ירויות . גם אם התכוונת שהן נורות ממך. והנה דווקא הסוס הירוי הפצוע שדהירתו לאחר מכן חסרת שליטה וכואבת הוא כסמל ללב הפצוע שפציעתו היא גם מניע עז ליצירה. המניע ליצירה הוא גם הלב הלא שפוי, לפחות באותם רגעים של "פיסול" טיוטת השיר ואחריו – כשהשפיות שבה, או שכשהפצע מחלים הדרך מתבהרת הן ללב והן ל"מוצר". אכן שיר ארספואטי במיטבו
מעניינת התוספת שלך להיות הסוס חיה פגיעה. אם כך, הוא עוד יותר מתאים לשיר הזה. תודה!
נראה כמו מתוך חלום. מתיחס לתשתוש שבין שגעון לשפיות, בין חלום ליקיצה.
תודה גליה על ההתייחסות שלך למרכיב מרכזי (לדעתי) בשיר.
כשקראתי את השיר לראשונה לא הבנתי מה מקומה של השפיות הפותחת את השיר "בְּרֶגַע שֶל שְׁפִיּוּת/ אֵינֶנִי יוֹדַעַת מִנַּיִן בָּאתִי/ וּלְאָן אֲנִי הוֹלֶכֶת יוֹם יוֹם." בדיעבד אני חושבת שהשפיות בשיר היא רק כותרת המנסה להגדיר את כוחות החיים והיצירה שלעיתים קרובות לא עומדים במבחן השפיות הסבירה. הסוסים הירויים בתוכך שאת סוערת אותם ומקבלת את כוחם לרקוע באומץ, הם דווקא הדרך שלך להשתחרר מאזיקי השפיות ולגלות את ידיך היוצרות בחומר וקולך השר.
או אז ברגע האחד הזה (זמן בלתי מוגבל), כאשר תגלי את עצמך בתוך ליבך, תוכלי להמשיך לדעת ולבחור את דרכך.
דרך צלחה!
תודה רוחה.
השפיות מתקשרת אצלי למשפט ההמשך "מנין באת ולאן אתה הולך". חיבור למקום עמוק מאד ששם נמצאים הרגשות העמוקים, הסוערים והכנים, וכפי שאמרת בהמשך דברייך, משם נולדת היצירה.