נעמה ארז אשה
ירושלים לפני שנולדתי
יְרוּשָׁלַיִם לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְתִּי הָיְתָה עִיר בְּמָצוֹר
וְחִלְּקוּ בָּהּ עַגְבָנִיָּה אַחַת בְּשָׁבוּעַ לְכָל מִשְׁפָּחָה.
בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁנּוֹלַדְתִּי הָיְתָה לִי עַגְבָנִיָּה כָּל עֶרֶב:
אֲדֻמָּה בּוֹהֶקֶת וַעֲגֻלָה בִּשְׁלֵמוּתָהּ
וַאֲנִי נוֹעֶצֶת בָּהּ סַכִּין וּמַזְלֵג לִפְרֹס אוֹתָהּ לְאַט לְאַט
לִפְרוּסוֹת דַּקּוֹת
שָׁעָה שֶׁאֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת נַפְצוּצֵי הַמֵּחַ הָאָדֹם,
שׁוֹפֵעַ גַּרְעִינִים שֶׁשּׂוֹחִים בּוֹ, יְרַקְּרַקִּים חֲלַקְּלַקִּים עִם גַּב כֵּהֶה
אוֹחְזִים זֶה בָּזֶה בְּמַאֲבָקַם לִבְקֹעַ
מִתּוֹךְ הַנֶּפֶץ אֶל הַצַּלַּחַת הַלְּבָנָה
וַאֲנִי אוֹגֶרֶת אוֹתָם בִּשְׁרִיקָה חֲרִישִׁית
וּמַשְׁהָה אֶת טַעֲמָם הָאוֹרְגָנִי בְּתוֹךְ פִּי,
עוֹד קְצָת
עוֹד קְצָת
חַכִּי לִי יְרוּשָׁלַיִם, עוֹד לֹא הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁלִּי לִגְדֹּל.
(c ) נעמה ארז
שיר יפה , יפה , מהודק ומקורי הדימוי של ירושלים לעגבניה טעם של פעם ,ילדות
חכי לי ירושלים עוד לא הגיע הזמן שלי לגדול
ורסיה פואטית מקסימה ומקורית לאם אשכחך
שבת המלכה לך נעמה יקרה
תודה חנה,
"אם אשכחך" מנגן הרבה במחזור שירי הילדות שלי.
עגבניית המדלן שלך נעמה
איזה טעם !
שבת טובה
תודה ריקי 🙂
שבוע טוב.
עגבניית הערב תאכל לכבודך ולכבוד טעם ירושלים שלך. שבת מלאה גרעיני עגבניה כרימון
אסוסיאציה נהדרת, ענת, ומעשירה לי את השיר.
תודה.
נעמה, תיאור חושני של אכילת העגבניה, כאילו משהו בהסרת המצור החיצוני שחרר גם משהו פנימי…
תודה, נורית.
תוספת יפה לקריאת השיר.
אחחח. תענוג. מושלם.
מדַבר אלַי.
ברשותך, אתאר איך נקשרו בדמיוני הפרטים, איך היו לדימוי בתנועה בזמן ובמרחב.
ירושלים לפני שנולדתי: במצור, ועגבנייה אחת לשבוע לכל המשפחה.
במצור: כאילו טרם הבקיעה/בקעה.
ירושלים שנולדתי: כבר לא במצור, ובכל ערב, עגבנייה לדוברת.
ירושלים הבקיעה/בקעה.
ובעגבנייה, גרעינים שוחים במח האדום, אוחזים זה בזה במאבקם לבקוע.
והדוברת משהה את התהליך, את מעשה האכילה, מתענגת על גדילתה-שלה.
ירושלים של הדוברת ממתינה לה.
—
תודה, נעמה, ושבת שלום.
רבקה
נהדר, רבקה. שמחה על פרשנותך היפה.
תודה על מאמצייך.
עגבנייה של פעם. תרתי. ועולם שלם של ילדות ירושלמית אצור בה. יפה, נעמה
תודה, תלמה.
פעם היינו מגדלים ירקות ופרות בחצר. ולכן הערתך כה נכונה.
אהבתי את השיר מקריאה ראשונה. בהתחלה לא הייתי בטוחה לגבי שם השיר אבל אחרי קריאת התגובות השם יותר ברור לי. בכל זאת אני מעלה איזה שאלונת בעניין.
תודה, רקפת. לא הבנתי לגמרי לגבי מה את לא בטוחה. את יכולה לנסח מחדש את השאלה?
אני מבינה את עולם הילדות שעולה מהשיר אבל למה טרום ילדות?
השיר נפלא העיבי. חושני וציורי.
תיקון: נפלא בעיני. סליחה
השיר עצמו נסוב על ירושלים העיר, היותה במצור השפיעה רבות על אזרחיה גם הרבה זמן לאחר שהוא הוסר ולאחר שהמדינה קמה. הילדות מלווה את ירושלים ולא להפך. ירושלים היתה קיימת לפני הילדה ותהיה קיימת גם אחריה. מקווה שאני בהירה לך.
ובכל מקרה תודה רבה, רקפת.
מצור.
הזכיר לי נשכחות. סיפורי אימי מהמצור. היא הייתה בת 15 אז.
הם אכלו חובייזה. לחם העוני.
לאות הזדהות, כילד, הייתי אוכל את הצמח הזה.
יפה.
דרך העגבניה, את מזדהה עם המצור. למפרע. עוד לפני שנולדת.
תודה שמעון.
אכן חובייזה. גם אני שמעתי את הסיפורים על הצמח הזה. היו אוכלים אותו בכל מיני צורות. וגם מבשלים אותו.
והיו עוד הרבה סיפורים. ובכל פעם שאני עולה לירושלים ורואה את שלדי המכוניות זרועים בדרך, אני נזכרת בהם. בכל פעם.
אני יכול להבין את הגעגוע לירושלים של פעם. חוששני – כמוך – שהעיר ההיא אינה עוד ולא תשוב. היא התבגרה יותר מהר ממך (משוררים מתעצלים למהר להתבגר) ולמעשה הזדקנה. מבחינה זו היא – לא את – איחרה את הרכבת.
תמיד אתה בא עם מבט מאיר על מרכיבים שלא חשבתי עליהם. ההערה שלך ממש במקום, שמעון, ותודה!