משוטטת
עולה לאתר בדצמבר אבל נכתב במקור ב 16 לאוגוסט 2012
.jpg)
יום שלם העברנו בגני לוקסמבורג. הגנים פורחים ביתר שאת בקיץ. תיירים בכל הצבעים מצטלמים, מנסים להיות מאושרים עבור התמונה. מחייכים בשמחה לרגע ומפסיקים. מה יש שמעייף ומאוס כל כך בלהיות תייר? דבר לא אמיתי, לא אותנטי. לא התייר ולא מה שבא לראות ,העמדת פנים מוחלטת משני הצדדים. חיי היומיום בעיר אינם רק מוזיאונים וגנים וחיי היומיום של התיירים אינם מפה מצלמה ומדריך צבעוני על עיר. אפילו המונה ליזה כבר עייפה מעצמה. היתה חולמת ליום אחד להיות תמונה אחרת. אפילו פריז עצמה היתה רוצה להתעורר יום אחד אנונימית, רגילה, לא מופרעת, רק לעצמה. מין חולון כזו. אחת שאף אחת לא מפנטז עליה שומדבר . היא כבר קורסת ממאות שנים של קלישאות, זימה ובושם. עבשה מרומנטיקה מגויסת, מזויפת. מטוסים מכל העולם קורעים את השמיים שלה בפסים ישרים ולבנים. הופכים אותה לעיר המתויירת ביותר בעולם.
בעל כורחי אני נזכרת שוב ושוב בשורה של עמיחי: "אבל מי שאוהב את ירושלים לפי ספרי תיירות.. הוא כמו אוהב אשה לפי ספר תנוחות.."
נראה שהדבר האמיתי ביותר הם הקבצנים של העיר. קלושר (clochard) פריזאי סופר מטבעות על ספסל, מברר לעצמו מה אפשר לאפשֵר. חבוט בז'אקט משובץ וגרביים לא תואמים, חופשי מגחמות האופנה, לא מאוזכר במדריכיי התיירים, לא חייב שומדבר לאף אחד בשום שפה. על הספסל שלו אף אחד לא בא להצטלם משום סיבה.
בבית הקפה הגדול של גני לוקסמבורג מחיר הקפה מאמיר לחמישה וחצי יורו. תיירים חמוצי פנים בתור אינסופי לשירותים. גם זכות ההשתנה כרוכה בתשלום. מעייף להיות תייר בפריז בחודש אוגוסט. מוטב להרחיק, לצאת לשוטט ברחובות ששמם לא נקשר, לא מוכר, לא מזכיר, לא מוזכר.