חֹדֶשׁ אַחֲרֵי שֶׁנָּחַתְנוּ

אִי אֶפְשָׁר לְהַרְגִּישׁ רָגוּעַ בְּקָהָל עַצְבָּנִי.

אֶפְשָׁר לִפְעֹל בִּיעִילוּת וְקֹר

אוֹ לְהִשָׁעֵן אֲחוֹרָה בְּנַחַת, מָלֵא לַעַג,

אֲבָל רָגוּעַ כְּמוֹ בְּסֶנְטְרַאל פָּארְק בְּיוֹם סְתָו בָּהִיר?

לְעוֹלָם לֹא.

קָשֶׁה גַּם כָּאן, מוּל סִירוֹת הַמִּפְרָשׂ הַקְּטַנּוֹת

וְהַיְּלָדִים הַמְּשִׁיטִים אוֹתָן בשַׁלַּט רָחוֹק, צִבְעוֹנִיּוֹת

בַּבְּרֵכָה, בֵּין הַבַּרְוָזִים.

הַסַּפְסָלִים תְּפוּסִים, אָז אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים

עַל מַדְרֵגוֹת הָאֶבֶן, וְסְבִבֵנוּ כֻּלָּם מְדַבְּרִים

עַל מֶזֶג הָאֲוִיר הַנִּפְלָא.

אִשָּׁה מְנַגֶּנֶת גִּרְסָאוֹת מְתַקְתְּקוֹת

לְשִׁירֵי מְחָאָה יְשָׁנִים. זֶה הַמָּקוֹם הַשָׁלֵיו בְּיוֹתֵר

שֶׁהָיִיתִי בּוֹ אֵי פַּעַם וְעֲדַיִן, חֹדֶשׁ וַחֲצִי אַחֲרֵי שֶׁיָּצָאנוּ מִיִּשְׂרָאֵל

חֹדֶשׁ אַחֲרֵי שֶׁנָּחַתְנוּ כָּאן, קָשֶׁה לְהֵרָגַע.

לְפָחוֹת אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁעָשִׂינוּ

צְעַדִים בַּכִּוּוּן הַנָּכוֹן:

בָּאנוּ לְמָקוֹם מֻגְדָּר, גָּדוֹל מַסְפִּיק, וְחַי.

נָעֳמִי וַאֲנִי פּוֹרְחִים פֹּה עַל הַמַּדְרֵגוֹת.

בְּקָרוֹב הִיא תָּבִיא גְּלִידָה, אוּלַי,

וּבְעָרְפִּי יַעֲלוּ דֻּבְדְּבָנִים אֲדֻמִּים.

(ניו יורק, אוקטובר 1989)