בַּבֹּקֶר עִיסְתָּה אֶת צַוָּארָהּ וְצָחֲקָה
בְּקוֹל רָם, מְאֻשֶּׁרֶת
מֵהַפְּרָחִים הַצְּהֻבִּים עַל שֻׁלְחָנָה.
מִי גָּנַב אוֹתָם, תָּהֲתָה,
וּמִי צוֹעֵד עַכְשָׁו לְמַעְלָה, מְתוֹפֵף
עַל חַיַּי, מֵעִיר אוֹתִי.
בְּרַדְיוֹ נִגְּנוּ אֶת הַהִמְנוֹן.
חָבְרַתְּ כְּנֶסֶת שֶׁלָּמְדָה אִתָּהּ בְּתִיכוֹן
שָׂרָה וְהִסְבִּירָה, הַסְּבִירָה וְהִסְתַּבְּכָה.
וְאַתְּ, מָה אַתְּ עוֹשָׂה?
אֲנִי קוֹפֶצֶת מֵעַל
הַפְּרָחִים הַצְּהֻבִּים, צָחֲקָה.
הִיא נִשְּׁקָה אֶת בֵּן זוּגָה
וְצָפְתָה בּוֹ נֶעֱלַם בְּתוֹךְ הַתְּנוּעָה.
נוֹשֶׁמֶת זִהוּם אֲוִיר, מְקַלֶּלֶת, מַזִּיעָה
מְמַהֶרֶת לַעֲבוֹדָתָהּ בְּבִנְיַן הָעִירִיָּה
כְּבוֹד יוֹשֶׁבֶת רֹאשׁ וַעֲדָתְּ הַמִשְׁנֶה
לְתִּכְנוּן וּבְּנִיָה. מְאֻשֶּׁרֶת
לִשְׁלֹל זְכֻיּוֹת מְיָזַמִים,
לְהָסִיר פִּרְסֹמוֹת, וַעֲסָקִים
מֵעַל מִדְרָכוֹת הַשְּׁכוּנָה,
לְבַטֵּל כְּבִישׁ, וּמִגְדָּל
וְחַנְיוֹן, לַהֲרֹס בֵּטוֹן,
לַחֲשֹׂף מֵחָדָשׁ אֶת הַכֻּרְכָּר,
לְהַשְׁתִּיק אֶת הַמּוּסִיקָה.
כִּי כָּךְ נֶאֱבָקוֹת נָשִׁים
וְגְּבָרִים לְעִיר שְׁפוּיָה,
חִיְּכָה בִּשְׂפָתַיִם קְפוּצוֹת
אֶל עוֹרְכֵי הַדִּין וְכָּתֵבֵתְּ לָאִשָּׁה
וְאֶת הַצְּחוֹק שֶׁמִּלֵּא אֵת לִבָּהּ עַד גְּדוֹתָיו
שָׁמְרָה לְעַצְמָהּ,
לְהַשְׁקוֹת בָּעֶרֶב
אֶת פִּרְחֵי יַלְדוּתָהּ בַּמִּרְפֶּסֶת.