שיר שלי באתר הפייסבוק "פועמה"
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=508560345878031&set=a.436215769779156.94414.435467003187366&type=1&theater
אֵין לִי בַּיִת לַמְרוֹת
שֶׁכֻּלָּם יוֹדְעִים אֵיפֹה אֲנִי גָּר
וְלִפְעָמִים נִפְגָּשִׁים אֵצֶל אֱיָּל.
חֶשְׁבּוֹנוֹת מַגִּיעִים מַיִם
חַשְׁמַל, טֶלֶפוֹן, הָעִירִיָּה בָּאָה לְבַקֵּר
בְּלִי הַזְמָנָה הַמְּדִינָה שׁוֹלַחַת זְרוֹעוֹת
בְּמַעֲטָפָה. שְׁכֵנִים עִם כְּלֵי נְשִׁיפָה
פַּטִישֵׁי אֲוִיר מִשְׁפָּחָה חוֹגֶגֶת
בְּלִי גְּבוּל שִׂיחוֹת בִּלְתִּי מְזּהוֹת
כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁלְּאֱיָּל יֵשׁ בַּיִת.
רַק אֲנִי לֹא נִשְׁאַר בּוֹ יוֹתֵר
מִכַּמָּה שָׁעוֹת לִפְנֵי שֶׁהָעֲצַבִּים מִתְגַּבְּרִים
וַאֲנִי שָׂם מוּסִיקָה שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אוֹתִי
צוֹעֵק וּמַרְבִּיץ לַקִּירוֹת.
חשה את התסכול, איל.
לא פעם מזדהה.
רות
יש לי צעקות פנימיות כאלו…אבל לא יצא לי שיר כזה..:)
אולי בגלל שאצלי הצעקות לא רק פנימיות, תמי 🙂
תודה על התגובה, רות. כן, אין לי מושג מי הייתי אם היה נעלם פתאום התיסכול.
אף אני לא אחת חשה כך, כמו בשיר.
שבת שלום
חזק, השיר
תודה נעמה, ותודה על ההזדהות עופרה, היא הופכת את החשיפה לקלה יותר.
הרגשה קשה מאוד, "אין לי בית".
יש בה חלקים שמוּכּרים לי יותר מדַי.
תיאור העולם מסביב עולה ועולה ועולה בעוצמתו – עד שאני שומעת את הצעקות ואת המכות.
חזק-חזק.
תודה, אייל.
תודה, רבקה 🙂