הבלוג התכול של ורד מוסנזון כותבת, כמעט בכל דרך
הסודות שפיצחתי מוטלים סביבי
כמו קליפות אגוזים
ערמות של פירורים, אבק, זיכרונות של טעם.
ככל שהדברים נהיים פשוטים יותר הם מובנים פחות.
כרזנטמות, אמנון ותמר, פטוניות, לוע הארי, רקפות.
אנשים שמקיפים את עצמם בפרחים מקדשים את הרגע בלבד.
אני קניתי עציץ.
הסודות שפיצחתי מוטלים סביבי
כמו קליפות אגוזים
ערמות של פירורים, אבק, זיכרונות של טעם.
ככל שהדברים נהיים פשוטים יותר הם מובנים פחות.
כרזנטמות, אמנון ותמר, פטוניות, לוע הארי, רקפות.
אנשים שמקיפים את עצמם בפרחים מקדשים את הרגע בלבד.
אני קניתי עציץ.
את מה שמשתמע מהעציץ לעומת הפרחים והרגעים, ואת זה שנתת לנו להבין לבד.
זה מה שכיף במילים,לא?
מקסים. מקסים.
גם אני קניתי עציץ.
בדיוק מאותם הסיבות.
גם אני קונה… ואם אחד נובל, לתת לו ללכת… ולקנות חדש.
זה מה שנחמד בעציצם, האין זאת?
תודה
וידויה (האחרון) של הגולדי, עכשיו אצלה בבלוג – המסכה יורדת – אל תחמיצו!
לא ידעתי שאת גם פה. מצפה לקרוא עוד. ביי צפירה.