בננות - בלוגים / / זַרְזִיף שֶׁל זִיכְרוֹנוֹת
מילים מבקשות להיכתב
  • נורית פרי

    נולדתי בתל אביב ואני מתגוררת בה גם כיום. מוסמכת לתואר שני באוניברסיטת תל אביב. ספר שיריי הראשון "צלו של חלום" יצא בהוצאת עיתון 77. ספר שיריי השני "כמעט שקוף" יצא בהוצאת "עמדה". שיריי פורסמו גם ב"עיתון 77", "פסיפס", "זוטא " ו"כתובת". אני אחת מעורכי כתב העת האינטרנטי לשירה "פועם"

זַרְזִיף שֶׁל זִיכְרוֹנוֹת

זַרְזִיף שֶׁל זִיכְרוֹנוֹת
שָׁקוּף כְּמוֹ צַּעַר
מַשְׁקֶה אֶת הָאֲדָמָה.
הַמָּקוֹם בּוֹ הָיִיתִי
חוֹלֵם עַל הַמָּקוֹם
אֵלָיו לֹא הִגַּעְתִּי.
אֵיזוֹ תְּבוּנָה צָרִיךְ כְּדֵי לְהַבְלִיג
אֵיזֶה אוֹרֶךְ רוּחַ
כְּדֵי לְרַפֵּד אֶת הַצִּיפִיָיה
בְּצֶמֶר רַךְ.

5 תגובות

  1. שלום נורית
    שנה טובה
    עוד מעט השעה 12
    כמה כוח ותבונה צריך כדי לרכך את הגעגוע
    יופי שהבאת את השיר הקצר והיפה הזה

  2. מאד אהבתי את השיר. הוא מאד מרגש בעיני.
    השורות האלה עשו לי קצת עצוב ועוררו בי געגוע גם אל מקומות שעדיין לא הגעתי אליהם:

    הַמָּקוֹם בּוֹ הָיִיתִי
    חוֹלֵם עַל הַמָּקוֹם
    אֵלָיו לֹא הִגַּעְתִּי.

  3. אהבתי את תמונת הגשם הדק והעגמומי ואת עצב ההחמצה. הצמר הרך של התבונה כל כך מתאים ליום חורף.

    • תודה יונה, החמצה ועצב הם בהחלט רגשות המתאימים לגשם, גם גשם אמיתי וגם גשם של זכרונות…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל