זַרְזִיף שֶׁל זִיכְרוֹנוֹת
שָׁקוּף כְּמוֹ צַּעַר
מַשְׁקֶה אֶת הָאֲדָמָה.
הַמָּקוֹם בּוֹ הָיִיתִי
חוֹלֵם עַל הַמָּקוֹם
אֵלָיו לֹא הִגַּעְתִּי.
אֵיזוֹ תְּבוּנָה צָרִיךְ כְּדֵי לְהַבְלִיג
אֵיזֶה אוֹרֶךְ רוּחַ
כְּדֵי לְרַפֵּד אֶת הַצִּיפִיָיה
בְּצֶמֶר רַךְ.
שלום נורית
שנה טובה
עוד מעט השעה 12
כמה כוח ותבונה צריך כדי לרכך את הגעגוע
יופי שהבאת את השיר הקצר והיפה הזה
תודה דוד.
שתהיה גם לך שנה נפלאה.
מאד אהבתי את השיר. הוא מאד מרגש בעיני.
השורות האלה עשו לי קצת עצוב ועוררו בי געגוע גם אל מקומות שעדיין לא הגעתי אליהם:
הַמָּקוֹם בּוֹ הָיִיתִי
חוֹלֵם עַל הַמָּקוֹם
אֵלָיו לֹא הִגַּעְתִּי.
אהבתי את תמונת הגשם הדק והעגמומי ואת עצב ההחמצה. הצמר הרך של התבונה כל כך מתאים ליום חורף.
תודה יונה, החמצה ועצב הם בהחלט רגשות המתאימים לגשם, גם גשם אמיתי וגם גשם של זכרונות…