הִיא רוֹחֶצֶת אֶת גּוּפָהּ
בְּסַבּוֹן לְלֹא סַבּוֹן
מְיַיבֶּשֶׁת בְּמַגֶּבֶת מְלַטֶּפֶת
שׁוֹתָה כּוֹס קָפֶה
נְטוּל קָפֵאִין
בְּכֵלִים לְלֹא חוֹמָרִים מְסַרְטְנִים,
לוֹעֶסֶת לְאַט
עוּגִיָיה לְלֹא שׁוּמָנִים רְווּיִים.
אַחַר כָּךְ קָמָה
רְפוּיָּה
מַחֲמִיקָה מַבָּט
וּמְחַבֶּקֶת אֶת הָאַהֲבָה
לְלֹא אַהֲבָה
יופי נורית
יפה ששמת את השיר שקראת לנו בסדנא
שיר יפה ומגיע שעוד אנשים יהנו
תודה דוד
היי נורית ,כל מילה בשיר נגעה ברבדים עמוקים בי.תודה על השיר
עפרה
תודה עפרה יקרה
גדול! אישה מודרנית..
תודה חנה. לפעמים המודרניות הזאת מרוקנת אותנו, נכון?
היי נורית, לקחת צירוף לשון באנלי והפחת בו רוח חיים אכן "נטול" אך מלא ארומה שירך
שבת שלום
תודה חנה, על המילים החמות
יפה! עצוב עליה, באמת. אמנם אני מאלה (נטולת כל מיני בגלל אלרגיות לחיים, מה לעשות) שותה קפה נטול עם חלב סויה… אבל אהבה – בלדי.
תודה לוסי, לפעמים, כשמרוקנים את הכל מהתמצית, מהטעם העיקרי, נשארים מרוקנים מהכל…