מילים מבקשות להיכתב "צלו של חלום"
יָדֵינוּ הַמְּקֻטָּבוֹת
מִשְׂתַּרְגּוֹת מִגּוּף אֶחָד.
הַשְׁאֵלָה שֶׁאֲנִי שׁוֹלַחַת
חוֹזֶרֶת מִן הַמַּרְאָה כְּהֵד
מְנֻפָּץ
לְאַלְפֵי רְסִיסִים אִלְּמִים.
אֲנִי מַצִּיגָה פָּנַי הַתּוֹעִים
אַל תַּסֵּבִי רֹאשֵׁךְ.
אֲנִי מוֹשִׁיטָה לָךְ מַתָּת
אַל תִּדְחִי.
גַּם אִם אֲנִי לֹא אַתְּ
בִּבְרָקֵךְ הַמַּזְהִיר
אֶהֱבִי אוֹתִי
בְּכָל זֹאת
מתוך ספרי "צלו של חלום"
בארבע עשרה שורות שיר מטאפוריות, לכדת נורית משהו מהסכיזופרניה האנושית. משחר נעורינו מאלפים אותנו להרגיש שאהבה עצמית היא אנוכית ובכך חורצים את דין חלקו הגדול של המסע – לאחות את אלפי הרסיסים ולהתאחד בשלום ובאהבה עם האובייקט שהכי ראוי לכך – אנחנו. ולא בחלום הלילה.
תודה, ענת. זה מסע לא קטן ללמוד לאהוב את עצמך…
גַּם אִם אֲנִי לֹא אַתְּ
בִּבְרָקֵךְ הַמַּזְהִיר
אֶהֱבִי אוֹתִי
יופי של שורות
אני איתך במחשבתך ואהבתך
תודה, דוד. שמחה על השותפות…
השתקפות העצמי. מראה בתוך מראה. יפה צלו של החלום. הדיאלוג עם העצמי מזכיר לי משהו שכתבתי אנוכי ופורסם גם כאן. ברשותך (מקווה), נורית, אני מעלה קישור:
http://www.zuta.org/?p=3050
היי תלמה, אני שמחה שהעלית את הקישור. מוכיח שוב שלפעמים אפילו החיבור עם העצמי הוא קשה, קל וחומר – האהבה העצמית…
אוי הפיצולים! וזה לא רק ידינו המקוטבות. שיר יפה. האם האהבה תדביק משהו בפיצול, תחבר, תרפא?
לוסי, תודה על המלים החמות. שאלתך עוררה בי הרבה מחשבות. אני חושבת שהתחינה היא שהאהבה תדע לקבל את הקיטוב והשונות ותאהב למרות זאת (ואולי דווקא בגלל)…
שיר שגרם לי לבכות.שיר מכמיר לב וכתוב היטב
עפרה
תודה עפרה. ריגשת אותי בדברייך….
שלום נורית,
אהבה עצמית היא ה אתגר של האדם, לפחות מנסיוני שלי. רק היא מאפשרת לאהוב אחרים, בלעדיה אנחנו ככלי ריק.
דיבר אליי השיר שלך, והנה שיר שמתכתב איתו
http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=202&wrkid=1689
היי חני, תודה על תגובתך ותודה על תזכורת השיר של ברי סחרוף. נהניתי להאזין לו שוב. אני שמחה שהשיר דיבר אלייך. אני, כמובן, מאד מסכימה איתך שקודם כל צריך לאהוב את עצמך. אלא ש"עצמך" אינו מיקשה אחת ולפעמים רק ההיכרות עם כל החלקים לוקחת זמן לימוד רב. ואחרי כל זה – להשלים, ועוד לאהוב… לא פלא שיש אנשים שזה לוקח להם חיים שלמים…
שתהיה לך שבת נהדרת