הַשְׁאֵלָה שֶׁנּוֹתְרָה פְּעוּרָה
מְהַדְהֶדֶת בִּי
עֶלְבּוֹן כְּלִימָתָהּ.
בְּיָדַיִם נִגָּרוֹת אֲנִי פּוֹרֶסֶת
יְרֵחֵי מֶלוֹן כְּתֻמִּים
מְפַזֶּרֶת הֲגִיגִים דְּבוּקִים
בְּגַּרְעִינִים דַּקִּים.
דְּאָגוֹת
מִתְקַלְּפוֹת בִּי
כְּצִיפַּת הַתַּפּוּחַ
מַחְלִיקוֹת בִּרְעָדָה
עַל לֶחְיֵי אֲגָסִיםֹ רַכִּים.
הֲאִם יֵחַן אוֹתִי הַיּוֹם הַזֶּה
בְּמַעֲנֶה?
קְלִפַּת הַמֶּלוֹן נִפְרֶשֶׂת
כְּמַפַּת אֶפְשָׁרוּיּוֹת
מתוך ספרי "צלו של חלום"
תיאור קלאסי של ביצוע פעולות תוך כדי הרהורי מחשבה
על זה ודאי אפשר לומר לך באותו רגע;
נורית, את כאן?
תודה, דוד. לא, לא תמיד אני כאן, גם כשאני כאן…
תמונה יפה: "בְּיָדַיִם נִגָּרוֹת אֲנִי פּוֹרֶסֶת
יְרֵחֵי מֶלוֹן כְּתֻמִּים"…
אני שואלת את עצמי הכיצד קליפות הופכות לתשובות…כלומר מה שלא חשוב הופך להכי קריטי..:)
תודה, תמי, על דברייך. מעניין מה שכתבת שמה שלא חשוב נעשה הכי קריטי. אני חושבת שהתשובות והאפשרויות נמצאות בכל מקום. צריך, כנראה, רק לשאול את השאלות הנכונות ולהתבונן היטב…
נורית, נוגעות בי במיוחד המלים "האם יחן אותי היום הזה במענה?" גם אני עוסק כמעט כל יום בפעילויות שונות בפירות שלי, ולפעמים יש לי מענה.
תודה, עקיבא, על הקריאה ועל התגובה. אני שמחה שהשיר דיבר אליך. כן, לפעמים, אם יש מזל – יש גם מענה…
השיר יוצא מתוך הימיומי הפיזי אל המופשט
כמו מדיטצית שיר
יופי של ביטוי, חנה, "מדיטציית שיר". זהו באמת הלך רוח שכזה. אולי הבחירות המתקרבות, הן שהזכירו לי את השיר הזה מתוך הספר…
התמונה מוכרת לי היטב, ואף על פי כן, יכולתי להתמוגג ממנה שוב
עפרה
תודה עפרה. גם על כך שאת זוכרת וגם על שאהבת…