מילים מבקשות להיכתב "צלו של חלום"
הָרוֹפֵא הֵרִים גַבּוֹת מֻדְאָגוֹת
הַצִּלּוּם הֶרְאָה דַּלֶקֶת רֵאוֹת,
הָרוֹקֵחַ נָתַן לִי סִירוֹפּ חוּם
הִמְלִיץ עַל תֵּה חַם
וְטִפּוֹת לְהֲקַלַת הַכְּאֵב.
וְרַק אֲנִי יָדַעְתִּי
שׁוּם תְּרוּפָה לֹא תּוּכַל לְכַיֵּחַ
אֶת הַמִּלִים שֶׁנִּתְקְעוּ בְּרֵאוֹתַי
נורית, המלים הנתקעות הן הגוש שממנו נפרד השיר והופך למהות עצמאית. כמו כאן.
שבת שלום
רות
תודה רות. יש אבחנות שלא נראות בצלום רגיל…
אכן גופנפש כיחידה אחת ,אינמנוס
את צודקת, חנה. תודה ושבת שלום…
שתי השורות האחרונות מדהימות ומניפות את השיר כולו
עפרה
תודה, עפרה. האבחנה היא תמיד הרגע הקובע…
הי נורית
אהבתי את הרעיון ששיר הוא סוג של דלקת 🙂
אם יש דוקטור לספרות למה לא תהיה
דלקת השיר 🙂 ?
תודה, ריקי. העניין הוא יןתר חמור: השיר הוא המלים שבכל זאת הצליחו להתנקז ולצאת. הדלקת הרצינית נשארלת בפנים ולכן מתפתחים תסמינים כאלה…
נורית, שיר זורם, למרות הכיח. אני אוהב אותו, בעיקר "שום תרופה לא תוכל לכייח/את המלים שנתקעו בראותיי."
תודה, עקיבא. מסתבר שהרפואה המודרנית עדיין לא מתקדמת מספיק…
עד שהגעתי לכאן, נאמרו כל המילים הנכונות. אין ספק: שתי השורות האחרונות מזמינות לקריאה מחודשת של השיר.
תודה, גיורא. טוב שהגעת… 🙂