מילים מבקשות להיכתב
  • נורית פרי

    נולדתי בתל אביב ואני מתגוררת בה גם כיום. מוסמכת לתואר שני באוניברסיטת תל אביב. ספר שיריי הראשון "צלו של חלום" יצא בהוצאת עיתון 77. ספר שיריי השני "כמעט שקוף" יצא בהוצאת "עמדה". שיריי פורסמו גם ב"עיתון 77", "פסיפס", "זוטא " ו"כתובת". אני אחת מעורכי כתב העת האינטרנטי לשירה "פועם"

דווקא

 

 

בַּחֶלְקָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל אֱלֹהִים

אֲנַחְנוּ עוֹדְרִים גֻּמּוֹת קְטַנּוֹת

לִזְרֹעַ אֶת יֵאוּשֵׁנוּ.

נְכַסֶּה בִּתְלוּלִית שֶׁל חוֹל יָבֵשׁ

נְהַדֵּק הֵיטֵב –
 
וְלֹא נַשְׁקֶה.
 

 

10 תגובות

  1. שלום נורית
    אפשר היה אולי מקריאה ראשונה לחשוב שהשיר פסימי אך לא כך שכן ברגע שאת לא משקה היאוש לא יצמח
    קיץ טוב לך נתראה בסדנת החורף של יקיר

  2. אהבתי , נורית,שיר קצר ותמציתי ובו תקווה
    שנזכה להביא לקבורה רק את זרעי היאוש מי שקובר זרעי יאוש ומכסה עליהם בתלולית חול
    קוצר שמחה

  3. רקפת זיו-לי

    אהבתי מאד. שיר מצוין

  4. ריקי דסקל

    הי נורית
    לפי השיר שלך נראה לי שאנחנו קוברים את היאוש, לא זורעים אותו 🙂
    ולכן אומר הרבי מאומן – אין כלל יאוש בעולם ?:)

    • נורית פרי

      היי ריקי. תודה על תגובתך. את ממש צודקת. אלא שהשיר הזה הוא בעיני גם שיר חברתי, תגובה לכל האנשים האומרים שהם מיואשים מהמדינה הזאת, אמירות המלבות אמירות דומות ומאיימות להנביט ולהרבות את הייאוש.
      ברגע שלא ישקו אותן – הן תיקברנה…
      נורית

  5. היי נורית
    אמירה חזקה ותמונה חזקה
    שבת טובה
    עפרה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל