נולדתי בתל אביב ואני מתגוררת בה גם כיום. מוסמכת לתואר שני באוניברסיטת תל אביב. ספר שיריי הראשון "צלו של חלום" יצא בהוצאת עיתון 77. ספר שיריי השני "כמעט שקוף" יצא בהוצאת "עמדה".
שיריי פורסמו גם ב"עיתון 77", "פסיפס", "זוטא " ו"כתובת". אני אחת מעורכי כתב העת האינטרנטי לשירה "פועם"
היי ריקי. תודה על תגובתך. את ממש צודקת. אלא שהשיר הזה הוא בעיני גם שיר חברתי, תגובה לכל האנשים האומרים שהם מיואשים מהמדינה הזאת, אמירות המלבות אמירות דומות ומאיימות להנביט ולהרבות את הייאוש.
ברגע שלא ישקו אותן – הן תיקברנה…
נורית
שלום נורית
אפשר היה אולי מקריאה ראשונה לחשוב שהשיר פסימי אך לא כך שכן ברגע שאת לא משקה היאוש לא יצמח
קיץ טוב לך נתראה בסדנת החורף של יקיר
תודה דוד. אכן, זה הכי אופטימי שאני יכולה…. 🙂
אהבתי , נורית,שיר קצר ותמציתי ובו תקווה
שנזכה להביא לקבורה רק את זרעי היאוש מי שקובר זרעי יאוש ומכסה עליהם בתלולית חול
קוצר שמחה
תודה, חנה. אמן ואמן…
חבל רק שצריך להתעקש על התקווה…
נורית
אהבתי מאד. שיר מצוין
תודה, רקפת. מילותייך חיממו את לבי…
נורית
הי נורית
לפי השיר שלך נראה לי שאנחנו קוברים את היאוש, לא זורעים אותו 🙂
ולכן אומר הרבי מאומן – אין כלל יאוש בעולם ?:)
היי ריקי. תודה על תגובתך. את ממש צודקת. אלא שהשיר הזה הוא בעיני גם שיר חברתי, תגובה לכל האנשים האומרים שהם מיואשים מהמדינה הזאת, אמירות המלבות אמירות דומות ומאיימות להנביט ולהרבות את הייאוש.
ברגע שלא ישקו אותן – הן תיקברנה…
נורית
היי נורית
אמירה חזקה ותמונה חזקה
שבת טובה
עפרה
תודה עפרה יקרה. אני שמחה לראות אותך פה.