מילים מבקשות להיכתב "צלו של חלום"
עַל הַחוֹף שֶׁל יַלְדּוּתִי
הוֹפִיעוּ צְדָפִים רַבִּים
לְהַחְלִיף אֶת אֵלֶּה
שֶׁלִּקַּטְתִּי
מֵי הַיָּם הִתְאַדּוּ מִגּוּפִי
מִלְחֵיהֶם סְפוּגִים
לְחַזֵּק
אֶת שֶׁלֶד הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי
וּכְבָר אֵינֶנִי זוֹכֶרֶת
אֶת צִבְעֵי הַעֲפִיפוֹן
שֶׁנָתְנוּ הוֹרַי לַיֶּלֶד הַקָּטָן
לַמְרוֹת בִּכְיִי.
נורית הי,
נוגה (כפי שמריה השם), ובצד הצער על חלופיות הזכרונות מעלה תהייה (הבאה מתוך הזיכרון הפרטיקולרי) אודות טיבם של הזכרונות, וטיבם של חיינו בכלל (הפסיכולוגיים והפילוסופיים).
חג שמח — צדוק
היי צדוק, אני חושבת שמאושרים הם אלה שמגיעים להשלמה עם מה שהיה ואם מה שלא יהיה…
חג שמח נורית
שיר יפה שמתגעגע ומתבונן לעבר
ילדה טובה אוספת צדפים ומי הים חיזקו אותה
אובדן העפיפון לטובת ילד אחר חישל אותה למרות הבכי
העפיפון לא חשוב שהרי אינה זוכרת צבעו
זוכרת שלקחו אותו ממנה
כך כותבת הילדה הבוגרת היום
תודה דוד. חישול? אני לא יודעת… אולי הזיכרון פחות כואב או יותר נכון – פחות מכאיב…
נורית
הודעה של ריקי דסקל שלא נקלטה ונשלחה במייל :
הים אותו הים וגם הצדפים
אבל לא אנחנו 🙂
"את שלד הילדה שהייתי"
מאד מאד יפה בעיני
תודה ריקי. ועוד יותר על כך שלא ויתרת, התעקשת ושלחת במייל…
וזו ההזדמנות גם להתנצל בפני אלה שתגובתם מחכה לאישור ממני. ידי לא היתה בהחלטה הזאת ואני סימנתי "ללא ניהול תגובות"… 🙂
שיר לירי יפה
מצטרפת להערה של ריקי
שלד הילדה שהייתי- יפה
תודה חנה. שמחה לראותך כאן ותודה על דברייך…
נורית