נולדתי בתל אביב ואני מתגוררת בה גם כיום. מוסמכת לתואר שני באוניברסיטת תל אביב. ספר שיריי הראשון "צלו של חלום" יצא בהוצאת עיתון 77. ספר שיריי השני "כמעט שקוף" יצא בהוצאת "עמדה".
שיריי פורסמו גם ב"עיתון 77", "פסיפס", "זוטא " ו"כתובת". אני אחת מעורכי כתב העת האינטרנטי לשירה "פועם"
מילים מבקשות להיכתב "צלו של חלום"
שיר מרגש מאד שהכרתי מקריאה קודמת
הגבתי בפועם
אני ממליץ בחום להכנס ולהגיב לחברה שלנו החדשה בבננות
תודה נורית
דוד, המון תודה, גם על התגובה וגם על הפירגון החברי… נורית
נורית הי,
שיר יפה המראה את העצב של המבוגר ואת כמיהתו לכמיהה המטאפיזית של הילד שבו — להמשיך ולחיות בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
שבת ברוכה — צדוק
היי צדוק, תודה על תגובתך. גם ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות של הילד היא לפעמים סוערת מידיי עד כדי בלתי אפשרי לחיות בה, בלי לטבוע…
יש כאן מבט כפול: על הילד ועל נפש המשורר. הים הוא רק אמצעי להדגים את ההבדלים. אצל המבוגר, כל המראות, גם היפים ספגו כתמים.
תודה גיורא, ים הוא לפעמים לא רק יפה…
אהבתי מאד את הילד בשיר, את האוירה והתמונה
עפרה
תודה, עפרה יקרה. את מבינה לנפש הילד…
שירך שלם ומושלם, וגם זאת אוכל לומר בלשונו של יהודה אטלס – הילד הזה הוא אני. או שמא כולנו?!
תודה ענת.כנראה שיש משהו מהילד הזה בכולנו…
שיר מלא חן, נורית, ממה שהצלחתי לקרוא. הדף כל הזמן התעופף באמצע הקריאה – בהמון ניסיונות!! רק אצלי? אנסה מחר שוב, אולי הבאג ייעלם.
ברכות על הפרסום.
תודה תלמה. אני מקווה שתצליחי לקרוא. כנראה שמרגע כתיבתו – יש לשיר חיים ורצונות משלו… 🙂
הי נורית
שיר יפה
וברקע היום הרצח המחריד בטולוז
הים והילדים מזכירים לי את התערוכה של רבקה ססובר וניר כפרי
קייטנה של ילדי חמאס בים של עזה
ראי הקישור וגללי למטה
http://www.archijob.co.il/archijob_news/one_news.asp?IDNews=2815
תודה ריקי. אכן, ילדים הם ילדים הם ילדים…. אני עדיין מאמינה שיבוא יום שבו ילדים, משני הצדדים ישחקו משחקים אחרים (ורצוי – ביחד…).
נורית