הומאז' לבית הספר גאולה

עוֹד מְעַט וְהַיָּרֵחַ יְבָרֵךְ אֶת נ. אַרְמְסְטְרוֹנְג,

וְרוּחַ תְּטַשְׁטֵשׁ אֶת עִקְּבוֹתֵינוּ בְּאָבָק

כְּבָר אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְתֵשַׁע

וַאֲנַחְנוּ לוֹמְדִים מָתֶמָטִיקָה

אֵצֶל מוֹרֶה טֶכְנַאי

וְלֹא חָכְמָה

אֲרוּזָה עַל הַמִּשְׁקָל

בִּידֵי חֶנְוָנִי בֵּית סֵפֶר

לֹא שֶבַּת שֶבַע מְזַלְזֶלֶת בַּחֵן שֶׁל מַכֹּלֶת

לִבָּהּ יוֹצֵא לַעֲמֵלִים

וּבְשָׁעָה שֶׁמִּגְדַּל מַתֶּכֶת בְּאֶרֶץ קָפִּיטָלִיסְטִית רְחוֹקָה

עוֹמֵד לְשַׁחְרֵר לֶחָלָל מֵאָה וַעֲשָׂרָה מֶטְרִים שֶׁל חֲלוֹמוֹתַי

הִיא מַפְרִיחָה מִגְדָּלִים נֶהֱדָרִים מֵאוֹתִיּוֹת וּמִמִּלִּים.

הֵם עוֹד עוֹמְדִים עַל תִּלָּם בְּשַׁעֲרֵי גְּאֻלָּה 30

אוֹ שֶׁרַק לִי נִדְמֶה:

מְחַק קַו מֻדְגָּשׁ תַּחַת הָעֵרֶךְ "עֲרָכִים"

תּוֹרָתִי טְרָאוּמָטִית לְכָל חַיֵּיכֶם

וְאַזְהָרָתִי כָּל רוֹאֵי שְׁחֹרוֹת גַּם יַחַד,

צֵא וּלְמַד מַהוּ עֶרְכּוֹ שֶׁל חֶסֶר

וּמִשְׁקַל רְצִינוּתָהּ שֶׁל צִינִיּוּת

עִם וּבְלִי טַעַם וָרֵיחַ

אוֹ צֵא לְהַפְסָקָה

אִם הַסָּפֵק אֵינוֹ בָּרִיא לְיָפְיוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה.

בַּת שֶׁבַע

מַרְכִּיבָה מִשְפָּטִימְטֻשְטְשִים

מִפֵּרוּרֵי גִּיר

וּמֵהִגָּיוֹן שֶׁל עִתּוֹן יוֹמִי,

וַאֲנַחְנוּ מְפָרְקִים

וּכְשֶׁעֵינַי בּוֹלְעוֹת אֶת תְּכֵלֶת יָם עֵין סוֹף

הֵן מְגַלּוֹת שֶׁהֵן כְּבָר נִטְרְפוּ

וַאֲנִי, בֶּן חַיָּטִים, שֶׁלָּמַדְתִּי לִמְדֹּד

אֵיכוּת שֶׁל אָרִיג,

מְגַלֶּה שֶׁסּוּדָרָהּ מָהוּהַּ בַּמִּדָּה

הָרְאוּיָה

וּכְשֶׁמַּבָּטִי מַגִּיעַ לַקָּצֶה

הַמִּתְאָרֵךְ מֵעֵבֶר לְחֻקֵּי אָפְנָה

אֲנִי מַתְחִיל לְהַשִּׂיג עַל מַהוּת הַסָּפֵק.

עַד הַיּוֹם אֲנִי מְנַסֶּה לְהַפְרִיחַ אָבָק

מִיְּרֵחַ הָעֵדֶן הַמֻּבְטָח

וְאִם אֶהְיֶה בַּר מַזָּל

יִוָּתְרוּ עָלָיו צַמְרִירִיּוֹת תְּבוּנָה לֹא נְכוֹנָה לְהִכָּנַע.

————————————

מוקדש בהכרת תודה אין קץ לבת שבע שריף ז"ל, משוררת ומורה שהקדימה את זמני.

שירים מזוית העין כותב. בעיקר שירה