שירים מזוית העין כותב. בעיקר שירה
אִישׁ זָקֵן מְאַרְגֵּן אֶת הַחוֹל
בְּמַסְרֵק בַּרְזֶל,
בְּגַן מֵאִיר.
בָּקִיא וּמֻמְחֶה הוּא מְצַיֵּר שְׁבִילֵי מָבוֹךְ דַּקִּיקִים,
וּמְכַנֵּס אוֹתָם לִמְעַרְבּוֹלוֹת אִטִּיּוֹת
סְבִיב אֲסֻפַּת עָלִים יְבֵשָׁה.
אֲנִי מְחַפֵּשׂ בְּפִתּוּלָיו אֶת שַׁעַר הַיְּצִיאָה.
הוּא עוֹרֵם גְּבָעוֹת שֶׁל רֶגַע,
וְנָע בֵּינֵיהֶן כְּצַיָּד בִּשְׁעַת עֲמָלוֹ.
תֵּכֶף יְסַיְּמוּ אֶת דַּרְכָּן
כַּחֲתוּלֵי רְחוֹב מְלַעְלְעִים
בְּשַׂק.
אִם יַאֲרִיךְ כָּךְ יָמִים רַבִּים
אוּלַי עוֹד אַצְלִיחַ לִמְשֹׁךְ קְסָמִים מִשַּׁרְווּלוֹ.
כַּף רַגְלִי מְשַׂחֶקֶת בַּחֲשַׁאי בְּעָלִים.
הוּא אֵינוֹ מַבְחִין
אֵיךְ אֲנִי מַרְכִּיב מֵהֶם סְכָךְ שֶׁל מִלִּים
לְגוֹנֵן עָלַי כִּסְבַךְ עַל הַצַּיִד
מַשָּׁב מְסַחְרֵר אֶת גְּבַב הֶעָלִים עִם אֲבַק כְּבִישִׁים
וְחוֹדֵר לְעֵינַי הַדּוֹמְעוֹת.
הַמַּבָּט עוֹד מַמְרִיא מֵעַל מִשְׁקְפֵי הָרְאִיָּה,
אוּלַי בְּשֶׁל כָּךְ אֲנִי מַחְמִיץ אֶת רֶגַע הַיְּרִיָּה…
אִישׁ זָקֵן מִתְיַשֵּׁב לָנוּחַ,
קְמָטֵינוּ מִתְיַשְּׁרִים בָּרוּחַ
הַמְּפִיחָה כְּזָבִים,
וּבְגַן מֵאִיר אֲנִי מְשׂוֹחֵחַ עִם הַסַּפְסָלִים
שִׂיחַת עֶרֶב מִתְאָרֶכֶת כְּצֵל
שֶׁל בֵּין עַרְבַּיִם.
שמעון שלום,
יפה מאוד גם כפשוטו וגם בכפל המשמעות (הצעיר המתבונן הוא האיש הזקן; הצייד הוא הניצוד).
מצויין בעיניי.
תודה — צדוק
תודה צדוק.
הצעיר אינו כה צעיר. ומכיוון שפרש, זמנו בידיו לשבת ולהתבונן בעתיד (מטפורי…)