חיה אסתר משוררת, סופרת, ציירת ואמנית מיצב
דְּרוֹאִיד
דְּרוֹאִיד עָשָׂה שִׁירִים לְסַמְּמֵנִי
לִחְלֵח לִחֵךְ פִּעֵם עָשָׂה לִי טוֹב
פִּתְאוֹם יוֹרֵד פִּתְאוֹם בַּצֹּמֶת פָּתַח תָּ'רוּחַ וְשָׁלוֹם
מַשְׁלִיךְ עָלַי אַבְנֵי עֲנָק אַבְנֵי אִוּוּי עָפוֹת סְבִיבִי
וַאֲנָשִׁים וְהֵם מִסְתּוֹבְבִים וּרְפָאִים
וְתוֹךְ כְּדֵי שָׁהָה בִּפְנִים לִקֵּק תַּ'יָם לְלֹא שִׁיּוּר
בִּשְׁלוּק אֶחָד גָּמַר
שָׁלַח יָדוֹ הִכְנִיס אֶגְרוֹף וְלָשׁ בָּצֵק בָּשָׂר רוֹטֵט
הוֹשִׁיט לָשׁוֹן פָּתַח חַשְׁמַל
שׁוֹלֶה יַהֲלוֹמַי בְּפִיו וְשָׁטוּ אֳנִיּוֹת חָלָל
מַרְתִּיחַ עִנּוּגַי שׁוֹפֵת מָרָק כָּאוֹטִי
שׁוֹלֶה אֶבְיוֹנַת טוּרְקִיז
עֲסִיס הַזֶּרַע רוֹתֵחַ לִי בִּפְנִים
תֵּרֵד לָרוּחַ הַגְּדוֹלָה שֶׁעוֹד
תָּבוֹא תַּנְשִׂיא לִי מַשּׂוּאָה תָּבִיא אִתְּךָ שָׂדֶה
וְהַדָּם שֶׁלִּי שׁוֹמֵעַ הָ הָ
וַעֲנָבִים מְשֻׁגָּעִים עוֹשִׂים סֶקְס אֶצְלִי
מַטַּח בָּרָד בְּמֶרְחֲבֵי יָרֹק כָּזֶה עוֹד לֹא רָאִיתִי
כָּזֶה עֲנָק, אִתּוֹ?
כֵּן כָּכָה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי חֲרוּטָה בָּרוּחַ אֲנִי יְפֵיפִיָּה
עָפוֹת עָפוֹת סְבִיבִי סְלָעִים סַלְעֵי אִוּוּי
וְעַצְמוֹתַי שִׁירָה בְּשָׂרִי פִּרְכּוּס
הַר הָעֹנֶג לְעִמְקֵי הָרוּחַ מְסַעֵף שְׁלוּחוֹת
הַכֹּחוֹת הָעֶלְיוֹנִים שׁוֹלְחִים פְּתָנִים
תְּהוֹמוֹתַי הוֹמוֹת שׁוֹלְחוֹת כָּנָף שָׁחֹר
בֹּקֶר טוֹב לַנּוֹסֵעַ בִּי מַסָּע
מַזְרִיעַ בִּפְנִימַי עָסִיס תּוֹסֵס מַסִּיעַ מִתְרַפֵּק נִגָּר
מִפֹּה הוּא בָּא אֵלַי מִשָּׁמָּה מִתּוֹךְ תּוֹכִי יָפֶה נוֹרָא
צְבָעִים מְפַרְכְּסִים בְּרֶשֶׁת עִנּוּגַי
תַּנִּין נוֹשֵׁךְ לִי בְּרַחֲמִי וּשְׁאוֹן סְלָעִים מִדַּרְדְּרִים
נְתִיב הַזֶּרַע מְחַלְחֵל לִי בְּקִירוֹת הַנְּשָׁמָה
וְקוֹל מַרְטִיט זְהַב קוּרֵי נִגּוּן
אַתָּה אַתָּה מוֹשֵׁךְ שְׂפָיוֹת
נוֹשֵׁק שִׂפְתֵי שׁוֹשַׁן מַנְבִּיעַ מַבּוּעִים
וַאֲנִי שְׁקוּעָה מְשֻׁגָּעָה נִפְלָאוֹת הָרֶחֶם סְחַרְחֲרָה
דּוֹפֵק אוֹתִי דּוֹפֵק בַּדֹּפֶק הַמּוּאָר
מֵעֹמֶק הַגָּרוֹן וְרֶחֶם בּוֹעֵרָה
הַלֵּב נִפְתַּח בִּי כְּמוֹ שָׁמַיִם וְאוֹהֵב
הוֹ אֵלִי
שְׁמֵי פְּלָאוֹת נִפְתָּחוּ
נִפְרְשׁוּ פְּלָאוֹת בְּמַפַּת הַנֶּפֶשׁ הַיָּפָה
תַּרְגִּישׁ אוֹתִי שׁוֹחֶרֶת שַׁחַר
תִּגַּע בִּי תִּהְיֶה קָרוֹב
אַתָּה יָכוֹל?
אוֹ רַק חֲלוֹם?
דְּרוֹאִיד צָנַח בַּצֹּמֶת בּוֹעֵר מַרְעִיד אֲדֹם כָּנָף
כָּתוּב בְּעַצְמוֹתַי פּוֹתֵחַ מְאוֹרֵי גּוּפִי
חוֹרֵט מַפָּה שִׁמְשִׁית בִּמְסִלּוֹת בְּשָׂרִי
הֵעִיף אוֹתִי הִרְעִיף וְגֶשֶׁם עַז נִתַּךְ
מֻטַּת רַגְלָיו עֲנָק
הוֹלֵךְ עוֹרֵג קוֹדֵחַ קוֹרֵעַ תַּ'חַיִּים
מָחוֹל שְׂטָנִי הִבְהֵב עִלֵּס כַּפּוֹת רַגְלַי אִהֵב עוֹרִי
וְנֶפֶשׁ מְכֻשֶּׁפֶת הֶעֶלְתָה אֲבוֹת קְדוּמִים
שְׁרִירַי הָיוּ קְרוּמֵי אָדֹם קְרוּעִים
הַלֵּב שֶׁלִּי הָיָה עָנָן לָבָן
עָמֹק בַּסְּבַךְ בָּאֹפֶל הַבָּשָׂר שֶׁלִּי נִשְׁאַב
וְאֵיךְ מִנְהֶרֶת לֹעַ אוֹר יוֹלֶדֶת רְפָאִים עָפִים
שִׁבְעָה שֵׁדִים רָקְדוּ
צָרְחוּ: כַּנְּסִי כַּנְּסִי
בְּכֶשֶׁף פִּרְכּוּסִים בְּבֶטֶן עֲפוּפָה
נִכְנַסְתִּי
הָיְתָה חַיָּה קְסוּמָה
הָיוּ שְׁמָשׁוֹת רוֹתְחוֹת
הוֹ תַּעֲנוּג עָצוּם שׁוֹאֵב סוֹחֵף
הוֹ הַבָּשָׂר נִשְׁאָב
בִּיעָרוֹת הַנֶּפֶשׁ הַמְכֻשֶּׁפֶת
נִמּוֹחַ הַמָּחָר
בְּעֹמֶק מְעָרָה
רֵד לֵיְדִי מִתְרַחֶצֶת בְּאַמְבָּט שֶׁל זֶרַע
מְפַצַּחַת אֱגוֹזֵי מוּסִיקָה
מַפְשִׁילָה שְׂפָיוֹת
שִׁירְכּוּס לוֹעֶסֶת אֲשָׁכִים
תַּנִּין יָרֹק רוֹכֵס תַּ'בֶּטֶן
בְּאֹדֶם רְקָמוֹת לוֹהֵט תַּנּוּר
אֲנִי נוֹהֶמֶת בַּנְּבָכִים
מוֹרַחַת אֶת עַצְמִי בַּפְּנִימִיּוּת
בַּגָּרוֹן בַּלֵּב בְּמֵיתְרֵי הַקּוֹל בִּמְצָרֵי צַוַּאר
בַּיָּם הַגָּדוֹל בָּאוֹקְיָנוֹס בַּסַּסְגּוֹנִית
לוֹחֶכֶת מַחְשָׁבוֹת לָהֲטָה בִּי הַשֶּׁמֶשׁ הַפְּנִימִית
דְּרוֹאִיד פּוֹעֵר תַּ'לוֹעַ שִׁירְכּוּס צוֹרַחַת: "עוֹד"
זִיֵּן זִקֵּף מִהֵר לִצְלֹחַ לְהִשְׁתַּגֵּעַ שָׁם בְּאֶמְצַע
פָּרַם לִי אֶת מַפַּת הַנֶּפֶשׁ
לְחוּטֵי חוּטִים פַּסֵּי דַּקִּיק
פִּתְאוֹם שְׁלוּלִית זָהָב
פִּתְאוֹם הוֹצִיא מִפִּיו חַיּוֹת לָשׁוֹן
חָפַר בְּשָׁרְשֵׁי הָאֹפֶק מָשַׁךְ הוֹצִיא חוֹלֵל
סוּפַת תְּשׁוּקוֹת
בַּמְּעַרְבֹּלֶת
אֵינִי יוֹדַעַת אֶת נַפְשִׁי
וְקוֹל מֵאוֹב
צִלְצֵל עָמוּם
עָלָה לִי מֵחֲלוֹם
זֶה הֶנְרִי הַשְּׁמִינִי כָּאן
מְסֻמָּם חֲלוֹם
הוּא לֹא יָכוֹל אִשָּׁה
כְּחֹל זָקָן
רוֹצֵחַ סִדְרָתִי
אֶת נְשׁוֹתָיו הִשְׁמִיד
מַלְּטִי נַפְשֵׁךְ
מַהֵר
תִּבְרְחִי
זוֹרֵם זוֹלֵג לִיקֶר הַדָּם
בִּנְהָרוֹת הַשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ זוֹלֵג לִי כְּבָר מִזְּמַן
מתוך ספר שירי, "שרפה" חיה אסתר
בקר טוב לנוסע בי מסע
איזה מסע קמאי של איתני טבע שדים ושכל גבוה הכל מכל וכל: פגניזם לצד אלוקות
שירה כמעט בלתי נתפסת חושית ועל חושית
חיה אסתר אצטרך ממך פעם הסברים איך את רוקחת הכל לאחדות אחת
שבת טובה
ומה שלום השלג הירושלמי?
חנהלה יקרה. השיר נכתב באנגליה. כששהיתי חמשה חודשים נפלאים, עם מענק התפנות ליצירה, בירינטון-אוקספורד, השיר הוא שילוב של התפעמות מביקור בסטון הנג' ומחלום בו הבנתי לעומק מערכת יחסים שהייתה לי גם בארץ גם באנגליה. עם כל הטוב האהבה והשמחה והסקס הנהדר האורגזמות האיןסופיות החרות והשחרור שלי, היה בפרטנר משהו הרסני, שלא לומר חולה, שמאוד מזכיר את כחול הזקן. . הבאתי את הנרי השמיני, כי לדעתי היה כחול זקן,- הגבר שמושך את הנשים אליו לוכד אותן ורוצח אותן, והחלום פשוט פתר לי והראה לי את הדרך. חיה אסתר
חנהלה, כרגע יורדים פתיתי שלג עבים, מחול השלג מרהיב ביופיו. אני גרה בדרך לרחוב הפסגה, בבית וגן, שזה מקום גבוה מאוד.הכל עוטה שלג לבן, פיות השלג מסתחררות, המראה נפלא. מהבוקר אני נושמת שלג רוקדת שלג, עפה שלג, ומנציחה משפטים שרוקדים לי בתוך המראות, ואולי יהפכו אחר כך לשיר. אבל מה איכפת לי משיר עכשיו כשאין סוף פיות שלג מסתחררות לי במחול ענק לפני העיניים , והבלנדר בתוך המוח שלי רוקד מתאוורר משתולל. אז זהו אני יוצאת להשתולל בשלג, ושבת שלום לך יקרה . חיה אסתר
הולכת לרקוד איתך ברוחי
אני עם הבלנדר במטבח:)
חיה אסתר הי,
גם אני כחנה משתומם ומשתומם — פלאות כאלה!
ונדמה לי שהדבר המיוחד שאורע אותי כשאני קורא את שירתך הוא שאני מגלה בתוכי השתוממות אחרת מזו המוכרת לי (עד כי לעיתים נדמה לי כי כלי הקיבול שבתוכי אינם מספיקים לגודש המרטיט הנובע ממך כמעיין מים חיים המרווים את הנפש).
תודה ושבת שלום — צדוק
תודה צדוק יקר. יש דברים כאלה, גדולים מעשי אלוהינו, אדוני שבתוכינו ומחוצה לנו.שבת שלום חיה אסתר
מסכימה עם כל מילה שכתב צדוק
עפרה
תודה עפרה יקרה. ושבת שלום לך. חיה אסתר
שבת שלום חיה
מכיר אני את השיר משרפה והנה אני מוצא עצמי מוקסם שוב
הַלֵּב נִפְתַּח בִּי כְּמוֹ שָׁמַיִם וְאוֹהֵב
הוֹ אֵלִי
שְׁמֵי פְּלָאוֹת נִפְתָּחוּ
נִפְרְשׁוּ פְּלָאוֹת בְּמַפַּת הַנֶּפֶשׁ הַיָּפָה
תַּרְגִּישׁ אוֹתִי שׁוֹחֶרֶת שַׁחַר
תִּגַּע בִּי תִּהְיֶה קָרוֹב
אַתָּה יָכוֹל?
אוֹ רַק חֲלוֹם?
אני מעריך שהרבה קוראים את השיר ומעט מגיבים
כי אפשר לומר על שיר כזה מלבד להינות ולקרוא שוב ושוב
אני קורא את חנה וצדוק ואני זוכר את מה שאמר בני שווילי וחמוטל בר יוסף ומקבל תזכורת כול הזמן על כי מה שנכתב על שירתך הוא נכון ומעט מידי
קשה לכתוב על יופי כזה או פשוט לצטט
בעומק מְעָרָה
רֵד לֵיְדִי מִתְרַחֶצֶת בְּאַמְבָּט שֶׁל זֶרַע
מְפַצַּחַת אֱגוֹזֵי מוּסִיקָה
מַפְשִׁילָה שְׂפָיוֹת
שִׁירְכּוּס לוֹעֶסֶת אֲשָׁכִים
תַּנִּין יָרֹק רוֹכֵס תַּ'בֶּטֶן
בְּאֹדֶם רְקָמוֹת לוֹהֵט תַּנּוּר
אֲנִי נוֹהֶמֶת בַּנְּבָכִים
מוֹרַחַת אֶת עַצְמִי בַּפְּנִימִיּוּת
דוד יקר. איזה כף לקרוא. תודה. האמת שגם אני נהנית ושמחה לקרוא שוב את הקטע שבחרת לצטט.ותודה שהקשבת בתשומת לב כזו, לדבריהם של בני שבילי וחמוטל בר יוסף, ואתה מביא לכאן משהו מדבריהם. שבת שלום. חיה אסתר
וצדוק יקר. דבריך משיבים נפש ואת נפשי על אחת כמה וכמה, ואני מאמינה שבני אדם אם רק יתנו לעצמם להפתח ולגלות את עצמם מעיינות השפע הרעננים הנובעים ממקורינו, לא יפסיקו לנבוע.וכל כך יפה הנסוח שלך, "השתוממות אחרת" חיבוק. חיה אסתר
יפה הדרך בה את משתמשת בכל העולם הפיזי הרוחני והתרבותי. כל המיתולוגיות האנושיות מסתחררות בגופך ובכתיבתך
גיורא איש יקר. אהבתי את תגובתך, החכמה ואת המשפט, "כל המיתולוגיות האנושיות מסתחררות בגופך ובכתיבתך". תודה שבוע טוב. חיה אסתר.