חיה אסתר משוררת, סופרת, ציירת ואמנית מיצב
*
וְהַחֶמְדָּה מִשָּׁם בָּרָאתִי אֶת הַכֹּל מִסְּתָם מִלָּה זִיזִים וְזָוִיּוֹת שְׂפָתַיִם עֲיֵפוֹת לִנְשִׁיקָה מַרְאוֹת וְרִשּׁוּמֵי קוֹלוֹת וְדִקְדּוּקִים וְלָמָּה הַבָּתִּים שֶׁלִּי לְלֹא חַלּוֹן אוֹ דֶּלֶת וְאֵין קִירוֹת בִּכְלָל רַק רוּחוֹת יָפוֹת מִסְתּוֹבְבוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת וְהַכֹּחוֹת שֶׁלִּי מָה יֵשׁ לִי לְחַפֵּשׂ בָּרְקִיעִים רָקִיעַ הַשְּׁמִינִי מִנַּיִן הָרָצוֹן שֶׁלִּי לְעַבֵּר לְהוֹשִׁיעַ אֶת כֻּלָּם וְלָמָּה יֵשׁ לִי לֵב רָחָב לַמַּתָּנוֹת הָעֲמֻקּוֹת פּוֹרְחוֹת תְּפוּחוֹת נְדִיבוֹת וּנְאוֹרוֹת כְּשֶׁאֲנִי רוֹצַחַת בְּתוֹכִי בְּדָם חַם אֲנִי רוֹצַחַת אֶת הַמְמִיתִים אוֹתִי אֶת יַחֲסִי כָּאן לַחוֹלֶה וְרַע אֲנִי כָּאן מְמִיתָה אָז צוֹמְחִים אֶצְלִי חַיִּים בַּלֵּב שֶׁלִּי נְדִיפוּת יָפָה רַכָּה וְחֶסֶד וּצְדָקָה אַף פַּעַם אֵינִי רֵיקָה מְלֵאָה תָּמִיד וְאין לִי זְמַן כָּאן לְקִנְאָה הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי מַמְרִיא וְהַדַּחַף הָאַדִּיר לִכְתֹּב לַעֲשׂוֹת תַּעֲרוּכוֹת לְהוֹצִיא אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ לָתֵת בְּסִפּוּק אַדִּיר לִפְרוק את הַנְּבוּאָה כֵּן אֲנָשִׁים מְתַקְתְּקִים כְּמוֹ שְׁעוֹנִים בְּתוֹךְ מִצְחִי כָּאן בַּמֵּצַח בַּמֶּרְכָּז בֵּין שְׁתֵּי עֵינַי טֵלֵוִיזְיָה צִבְעוֹנִית קְטַנָּה מַנְפִּיקָה לִי כָּאן תְּמוּנוֹת מְהֵימָנוֹת וַאֲנִי יוֹדַעַת בְּבִטְחָה שֶׁהַמַּרְאוֹת אוֹתֶנְטִיוֹת נְאוֹתוֹת וּמְגַלּוֹת צְפוּנוֹת וַעֲתִידוֹת וּמָה שֶׁקּוֹרֶה בְּמָקוֹם אַחֵר וְאֵיזוֹהִי שְׁלִיחוּת וּמָה יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת עוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָמָּה כָּךְ תְּחוּשַׁת הַהֲקַלָּה כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מַמָּשׁ קוֹרֵא אוֹתִי וּמִתְעַמֵּק זוֹ הֲקַלָּה הִתְפַּעֲמוּת וְגַם כָּבוֹד כְּמוֹ הַכָּבוֹד הַהוּא שֶׁיָּרַד שָׁם עֲרָפֶל וְהַרְפָּיָה בֶּעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן אֲנִי צְרִיכָה כאן לְשַׁנּוֹת לֹא אֵרָגַע עַד אֲשַׁנֶּה לֹא אֶשְׁתַּחְרֵר מִתּוֹךְ עַצְמִי עַד שֶׁאֲפוֹצֵץ כָּאן זִיקוּקִים וְגַם פְּצָצוֹת אַשְׁלִיך לְתוֹךְ קָהָל אַבְעִיר רַעֲיוֹנוֹת אֶנֶרְגִּיּוֹת נִשְׁמָתִיּוֹת וְאֵיךְ אֶפְשָׁר מִזֶּה לְהִשְׁתַּחְרֵר אֲנִי צְרִיכָה לִצְעֹק בְּקוֹל גָּדוֹל בָּעִיר הַזֹּאת עַל הַחוֹמוֹת אֶת אֶת דְּבָרַי הַלּוֹהַטִים מְסַנְוְרִים מַרְאוֹת-מַרְאוֹת צוֹבְאוֹת כָּאן מִבִּפְנִים הַחוּצָה תְּנִי לָצֵאת אֲנִי אַחֲרָאִית עַל תִּקּוּנִים שֶׁל הָאֲרִ"י וּמְקֻבָּלִים אֲנִי אֶתֵּן מַרְפֵּא כָּאן לְחוֹלִים עִוְּרִים חֵרְשִׁים וְגַם פִּסְחִים לְפִתְחִי יְשַׁחֲרוּ אֶת כָּל הָרוּחַ שֶׁקָּלַטְתִּי בַּנְּבוּאָה הַזֹּאת הַמֻּפְלָאָה אֶתֵּן לָכֶם לָתֵת לְהִשְׁתַּחְרֵר וְאֵיזוֹ הֲקַלָּה הִצַּלְתִּ כָּאן זֶה לֹא מָה שֶׁקָּרָה הוֹי פַּרַדוֹכְּס הַנְּבוּאָה דָּבָר הֵם לֹא קִבְּלוּ וְלֹא רוֹצִים מַדּוּעַ אֲצַפֶּה לַהֲמוֹנִים שֶׁמֵּרִיעִים וְאֵלֶּה שֶׁקּוֹרְאִים דְּבָרַי מִשְׁתּוֹלְלִים מִשְׁתוֹפְפִים וּמִתְרַגְּשִׁים וּמִי אָמַר שֶׁאֶפְשָׁר כָּאן מַשֶּׁהוּ לְשַׁנּוֹת וְלֹא אוֹשִׁיעַ אֶת הָרְעֵבים וְהַצְּמֵאִים פַּרַדוֹכְּס הַנְּבוּאָה אֲנִי הוֹלֶכֶת לִי מִכֶּם לֹא אֲרַחֵם עֲלֵיכֶם שֶׁאֵין בָּכֶם דֵּעָה רוּחִי שֶׁלִּי נַפְשִׁי דְּקִּיקָה זַכָּה שְׁמֵימִית צְלוּלָה מְשׁוּחְרָרָה אֲהָהּ הוֹלֶכֶת לַבְּדִידוּת שֶׁלִּי מִיָּם עַד יָם בְּדִידוּת שָׁמַיִם אֲדָמָה אֶל רוֹמְמוּת הִתְפַּעֲמוּת חֶמְדָּה אֵלִים פּוֹרְחִים כָּאן בַּמֶּרְחָב לְלֹא זְמַנִּים הַבְּרִיאוּת הָרוּחָנִית שֶׁלִּי הַזְּרִימָה יוֹקֶדֶת בַּשְּׁקִיעָה גַּלִּים גַּלִּים שֶׁל מֹחַ אוֹ יָם עֲנָק מִתְנוֹעֵעַ טִפַּסְתִּי כָּל הַלַּיְלָה אֶל הַפְּסָגוֹת אֲוִיר צָלוּל אֲנִי מְתַקְשֶׁרֶת לָעֵצִים מִשָּׁם לֶאֱלֹהִים עַל רֹאשׁ הָהָר וּסְעָרָה פְּנִימִית וְחִיצוֹנִית וְלַבָּה לְבָנָה וְחֶסֶד וּנְבוּאָה מַצָּת אַדִּיר לִי כָּאן מַצִּית וְהַמָּצוֹף הַחַי נוֹשֵׁם פּוֹעֵם וְאֵין שַׁסְתּוֹם עוֹלָלִים לִי סוֹלְלִים כְּבִישִׁים רַמְפּוֹת אוֹטוֹסְטְרָדוֹת עֲרוּצִים כִּיסֵי אֲוִיר אֵינִי יְכוֹלָה כְּבָר לַחֲזֹר מִשָּׁם וְלֹא רוֹצָה בְּלִי מַחְשָׁבוֹת אֲנִי יוֹצֵאת מִדַּעְתִּי דַּעְתִּי לֹא הִשְׁתַּבְּשָׁה אֲנִי גְּדֵלָה עַכְשָׁו תָּנוּחַ דַּעְתִּי בְּזַהֲרֵי חַמָּה
מתוך ספר שירי, " כי הריח יש לו מבוא גדול באהבה" פורסם בהליקון בחוברת, "שיר פרוזה" חיה אסתר
זו אחת היצירות הארס פואטיות המרשימות שקראתי, על הצורך הבלתי נשלט לברא ולתקן עולמות במילים. ויש בו גם על הצורך הפתטי לפרקים שלנו, היוצרים בקשר עם הקהל.
נדמה לי שאלתרמן שם בפי הפונדקאית ב"פונדק הרוחות" משהו על כך שאם אין מי שיראה את היופי, היופי לא קיים. (הוא אמר את זה הרבה הרבה יותר יפה)
תודה גיורא על המילים החכמות. אלך לקרוא שוב את "פונדק הרוחות" אני מאמינה שהצורך לתת, את היצירה במילים הוא סוג של נבואה.חיה אסתר
אהבתי מאד את זרימת הטקסט ובעיקר את האליטרציות ומשחקי הלשון. טקסט סוחף.
עפרה
תודה עופרה יקרה, שזרמת עם הטקסט ואיתי שמחתיששמת לב גם לאליטרציות ומשחקי הלשון, שמפוזרים פה ושם בשיר, (בנוסף לאיזכורים מהמקורות והמדרש), והעיקר שנהנית וכף לי עם התגובה שלך . פורים שמח. חיה אסתר
חג שמח אסתר המלכה
עוד אקרא בו שוב ואכתוב
רציתי רק לומר לך שאמרתי לעצמי וואו עכשיו לקרוא את הריבוע הארוך הזה
ואז כאילו נפלתי לתוך תאום מופלאה ושטתי כמו היו לי כנפיים וכך עשיתי סיבוב ראשון בנשימה עצורה
תודה לך חיה אסתר
בקרוב יהיה לי את ספרך הזה המופלא
תודה דוד. על קריאתך ומילותיך החמות. מצאתי עוד עותק מהספר, "כי הריח יש לו מבוא גדול באהבה" בחנות הספרים, "אדרבא" בירושלים. פורים שמח חיה אסתר
יופי שמצאת עכשיו גם לך יהיה
בקרוב אקבל מרן
לפי הדוגמאות מהספר זה ספר ענק
אגב יצא עותק ראשון של ״מרחקי נגיעה״ ספרי השני
הוא יודפס עד סוף השבוע
נמצא כבר הזדמנות להעביר לך
נסחפתי איתך ,אחותי, אל תוך משא הנבואה הזה
ואהבתי שאת רוצחת את הממיתים אותך ואפרופו פורים
נתחיל עם חיסולו של המן שבפנים
חג שמח
תודה חנהלה אחותי על המילים החכמות שלך על השיר. מילים מעוגנות במציאות. והלוואי וכולנו נמחה את זכר עמלק את עמלק שבתוכינו, סרטן הנפש, המזנב בנו את כל הנחשלים, במצבים קשים ונטולי כוח של נפשותינו. פורים שמח חיה אסתר
חיה אסתר , את
באה מאהבה , מתשוקה ומחמדה שלא היתה כמוה 🙂
ריקי יקרה לי מאוד, "באה מאהבה מתשוקה ומחמדה שלא הייתה כמוה" איזה משפט . תודה לך יקרה. יש יש יש כמוה, צריך רק לגלות. אני שולחת לך תגובות והן מתעופפות האם קבלת תגובות שלי? חיה אסתר
מעתה אמור: אסתר, אדונית הנביאים 🙂
נקרא כמשא נבואי העצור כאש בעצמותייך. פורים שמח, כוכב-אסתר.
תלמה אישה יפיפיה, נשמה יפיפיה. רגשת אותי. איזה מילים. פורים שמח לך יקרה. חיה אסתר
וואו דוד. מזל טוב. על הספר החדש. "מרחק נגיעה". שמחה אתך וחוגגת. חיה אסתר.
תודה חיה
בקרוב בהשקה הגדולה שלך
אגב בפוסט האחרון יש מנגינה ושירה חדשה למילים של חגית
אשמח אם תאזיני
תודה דוד, ראיתי אאזין בשקט, בעומק, בהתמסרות, אשמע את קולך העמוק בשילוב המילים של חגית גרוסמן המפעימה.וכן אני מקוה שבעוד כמה חודשים יצא לאור ספר שירי הבא. חיבוק חיה אסתר.
טקסט נהדר חיה יקרה, הסתחררתי ביחד איתו בתערובת מילים וצבעים, סחרחורת עשירה מבלבלת ומשכרת כיאה לפורים.
חג שמח
תודה רקפת יקרה. יחי השכרון, האקסטזה. לאט ובבטחה אני משוטטת בבלוג שלך, ומגלה אותך. שבת שלום חיה אסתר
חיה אסתר, גברתי,
אני כותב לזכר כוס הקפה שיצא לנו לשתות יחד בבית הקפה ליד בית הסופר – אבל לא בגלל זה, כי אם משום שמצאתי שאני פוגש אותך לאחרונה לא אחת כבר גם ברוח, למשל בפוסט אחד של האדון גיורא פישר, שהתגובות הראשונות – כל הכבוד כמובן למגיבים – ייאשו אותי, כי היה נדמה לי שהם משבחים את שירו מבלי להבין ממנו ולו אות, עד שבאת את , חיה, והארת כבפנס קסם את עיקרו ומובנו של השיר, ומכך התעודדתי.
וגם אינני זוכר כרגע אם הגבת בבננות גם על מאמרי על ספרה של שרה – היו כל כך הרבה תגובות שאינני זוכר- תאירי עיניי, ואם לא הגיבות, אשמח אם תעשי זאת, ואולי במעט הרחבה.
משה ג.
משה יקר. הגבתי לכל שאלותיך בפוסט שלך. חיה אסתר
שלום לך חיה אסתר,
מזה זמן אני עוקבת אחר יצירותייך, אוצר שלא יסולא בפז. הכתיבה שלך מהממת, נפלאה, שאין לי מילים להביע את אהבתי לכתיבתך.
ככה, הייתי חייבת, לא יכולתי להתאפק.
בהערכה רבה
מירי
תודה לך מירי, שמחת אותי מאוד האם הגעת אל שירי רק דרך "בננות"? שלחי לי דרך בננות את כתובת האימייל שלך ואענה לך בהרחבה חיבוק ענק . חיה אסתר
מירי יקרה, לפי כתובת האימייל שהוספת והמספר, הגעתי לאתר לאוהבי שירה, כתבי לי יותר על האתר. תודה וחיבוק, חיה אסתר