הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת
אמנים הם יצורים מוזרים. החיים שלהם הם מטאפורה,משל,ניסוי כלים, דימוי
לאמיתי- האמנות שלהם.
אז נותרנו אחד עם השניה והילדים עזבו. היינו עצובים ואחר כך שמחים זה עם זו ולהיפך, ואחר כך או בו זמנית הכל יצא, אצלי לפחות , באמנות. הצער, העצב, והגילוי שהאמנות יכולה להכיל את כולי פלוס ולספר סיפורים על מה שהיה . יש לי אובססיה ביצירה להנציח. זה מתבטא בהנצחת חרקים שגמרו את גילגולם בסטודיו-כל אביב, מונצחים בפורצלן. או בעצם אם אלך אחורה תחילת ההתפרצות היצירתית שלי לפני כעשר שנים היתה בידיעה שאמא נפטרה ורק באמנות אצליח לשמר משהו ממנה. וכן פטירתו של אבי ועזיבת הילדים. אני משתמשת באמנות כדי להחזיק עוד מעט את החולף כי, כי אנחנו כל כך בני חלוף.
אז את הקן הזה קיבלתי במתנה מהגנן שבדק היטב שהוא נטוש, ועכשיו הוא שמור בחומר שברירי ביותר, הפורצלן העדין, לעוד מעט זמן. זמן גנוב.
בתהליך
אני אוהבת גם את מה שכתבת ואיך, וגם את מה שיצרת.
גם אני !
מאד !
ובקשתך מן הגנן הזכירה לי את מצוות שילוח הקן
דברים כב6-7: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים או בֵיצִים, וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים או עַל הַבֵּיצִים; לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, וְאֶת הַבָּנִים תִקַּח לָךְ; לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים".
קן מתחרה כל כך יפה הזמן הגנוב הזה
ממש מגניב 🙂
אני אוהבת את הפורצלן התחרתי השברירי הזה
מזכיר לי צדפים
ואלמוגי ים
כן כן כן לקן המערסל הזה. איך את עושה את זה? חייבת חייבת לבוא להציק לך בסטודיו. את פשוט גדולה.
יש י גם אחד כזה נטוש כבר שנה על המרפסת ואיןלי לב להוריד אותו . מדי פעם מגיעות הצופיות מציצות בו ונודדות הלאה…
מזדהה וזה מזכיר לי את השיר של לאה גולדברג
"מי יאמין בהעלם הגל
בעוצמתו אשר אינה חוזרת
לו גם נותר בכסות חולות חיוורת
סימן של מגעו, רפה וקל?
פלטה אהבתי את אלמוגיה
(…)
ובעולם חופז ובן חלוף
הזמן בהם כילד ישחק."
לילוש
לאה גולדברג היא בפנימה שלי מנעורי. תודה על התזכורת!
מירי, הפורצלניות שומרת על כל דבר מקלייה של הזמן- מדהים..
אני נחשפת כאן לחומר הפורצלן שממנו את עושה דברים מקסימים.
מירי יקרה , מה שכתבת כל כך כל כך,..
כמו זרקור של חסד על העבודה.
האמנות היא בכך – ולו בעיני – שאלמלא ידעתי שזהו קן משומר הייתי מדמיינת דברים אחרים, כמעשה פרשני של שיר. וזהו לטעמי סוד העל זמני, מן הקונקרטי אל הרוח הפתוחה לכל כיוון וזמן.
מירי, יפה מאוד המפגש הזה בין החיים והאמנות (וביותר ממובן אחד פה)
מי היה מעלה בדעתו לשמר קן בפורצלן?! צריך מוח יוצר וידי זהב ונפש העורגת לנצחי השנמא בחולף.
חג שמח, מירי.
צ"ל הנצחי הנמצא בחולף. סליחה על השיבוש האופייני לי לאחרונה.
מרתק!
מקסים, עדין, נוגע לנימי הנפש בכנותו, פשוט את, יקירתי.
יקיריי
כל כך יפה כתבתם וחשבתם.
תודה!
חומר לאגירה במגירה כנגד הזמן.
אז הנה אני שוב, כפי שהבטחתי קודם, והאמת שהקן החנוט לא עושה לי טוב, ואנמק, כרגיל.
קשה לי הנצחתו המרובעת של החלל שהתייתר- בחומר, בצילומו, בהבהרתו המילולית ובשילוח שניהם לרשת.
אם בפוסט הקודם הראית מה יכול לעשות זוג ציפורים היצירתי לאחר שגוזליו גדלו ופרחו להם, הרי שהנה, ציפורת אחת מתעקשת להנציח את הריק, את המיכל המשומש, שלא יכיל דבר מרגע שנוצק ונצרף. דבר מרכותו ומ"רחמיותו" (אם אפשר לומר כך) לא שרד, בשל האופן הדוקרני בו תרגם החומר את קוי המתאר שלו. ודבר גם לא יצמח מרקבונו או מהפיכתו לאבק ולאדמה. באר אטומה.
הייתי רוצה לראות פוסט אחד לרפואה, בו ינופץ הקן החנוט ויותמר בחזרה למשהו אורגני. אולי ארוע בו ישתל בתוכו צמח, או "משהו עדין ומלבלב", כשיתוף פעולה עם הגנן, שיניב נחת פשוטה בהווה, ולא רק התפעלות אינטלקטואלית. מעין תשובה אוהבת למתנת הספסל שלו. ואולי קורי העכביש, שיעלו בקן מן הסתם, גם הם סוג של התמרה. מי יודע.
נו, את בשלך ואני בשלי ולכן את יקרה לי וחשובה בעולמי.
אני רק תוהה איזה זמן בדיוק נגנב וממי.
בהקשר הזה, ולאור חידלון היצירה בחומר שאני חווה כבר כשנתיים, רציתי לספר לך על שיעור קליגרפיה בו נכחתי לאחרונה. מצאתי שם, לרווחתי הרבה, כי עשיית האמנות כשלעצמה יכולה גם היא להיות התוצר, ז"א המעשה והזמן הבלתי-חוזר שלו, על תנועותיו, רגשותיו ומחשבותיו (כן, עוד רגע של "בוקר טוב אליהו"….). נזכרתי שגם שם יכול להתגלות הנצח, בנוכחות-הבלתי-ניתנת-לתיעוד שברגע. הנסיון לשחזרו בזכרון או בחומר לא יניב לעולם את אותה החוויה, אלא את חוויית ההזכרות או את חווית ההתבוננות בתוצר החומרי.
אמנית חברה הציעה לי אח"כ לתעד לישה או יצירת חפץ והריסתו, אבל העניין יניב תוצר נוסף-תיעוד- ואז, כאמור, מתחוור שהתיעוד לעצמו והמתועד לעצמו.
האם אלו דברי כפירה, לאור התגובות שלעיל, או מחשבות לגיטימיות בנושא? 🙂
לא משנה.
הייתי קוראת לתגובה שלי- "הגוזל השחור בקן"….:)
באהבה רבה,
יעל
עלעלית אנא שילחי לי את המייל שלך.
That spiky porcelain nest reminds me of one I once escaped…
Love you, Miri, my inspiring messenger!
Eitan-Shivah.