מדוזה, דלילה, בת פרעה, אנטיגונה, מורגן לה פיי, גב" דלוויי, אשת לוט, כימרה, ארטמיס אורתיה, ולקיריה, פנלופה, דמטר, ג"ו מארץ", ונוס אקסטרווגנזה, 12 הנסיכות המרקדות, אמה ויגואר, רות המואביה, הגר, ברטה מייסון, לה לובה, כל הוולקיריות, ובנות גשרית כמובן!
קישורים רלוונטיים:
אצלי פוסטים קודמים(חשבתי שיתחיל אצלי זרם חדש אבל לשמחתי התדלדל. כנראה שלהט החרב המהפכת שלי כהה בכל זאת)
אצל אומי – שימו לב לתגובה המדהימה של רותפ שהתחילה את מעגל המדוזות
בנושא שלה "מחר": http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=39&itemID=1911#post1911
ואחר כך בפוסט של אומי "הנה נולדה עוד מדוזה":
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=39&itemID=1940#post1940
ואצל שירה ארד "איפה הוא הבנזונה פוסט לרותפ":
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=114&itemID=1936#post1936
וואווו….
כמה שפחדתי – ככה אני שמחה!
תודה מירי
איזו מדוזה יפה! רותפ??? איך הגעת אליה? האם מדוזות מופיעות אצלך בדירה בהפתעה? בלי התראה מראש?
ששששש… בשקט בשקט, זו אני, ותכף אני אבין שהתמונה שלי מופיעה בראש חוצות הבלוגים… ואני ישר ארצה להתכווץ!
לא ייאמן שכתבתי את זה ובאותו היום בו אומי מעלה פוסט על תמונות בבלוגים, המבט עלינו, מבט וזהות, תמונה וזהו…. http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=39&itemID=2100#post2100
ואני כתבתי שם שהמבט של אחרים לא נראה לי כזה חשוב.
מה את רואה כשאת מתבוננת בעצמך בפוסט בצילום אחד שבטח לא מיצג אותך(כדברי רולאן בארת ) וכשאת מתבוננת במראה?
אני?
אני לא מתחברת בכלל . תמיד מפתיע אותי וזר לי…
אוי המבט המבט. וכן, אני תמיד מופתעת. ואף פעם לא מאמינה למה שאני רואה במראה.
ברור לי לחלוטין שברגע שאזוז הפרצוף שלי יהיה אחר!
רותפ יאללה גם יפה גם כותבת יפה לפתוח בלוג ובבלוג תספרי לנו על כל האמהות הרוחניות שלנו כמו שהתחלת אצל שירה על בנות גשרית.
מילים יבראו עולמות.
"מדוזה" עם הרבה אור בפנים, ברק בעיניים, יפה כמו נסיכה – איך מירי היקרה הסתרת אותה מאיתנו עד היום??
אהבתי את הרשימת השמות.
יעלה היא לא שלי היא של רותפ…
מירי סליחה על הבורות שלי, לא עקבתי אחרי כל המדוזות – תוכלי בבקשה להסביר לי "רותפ"?
יעלה תיכנסי לקישורים בסוף הפוסט.
הקיצר זוהי רותפ והשאר בפוסטים.
תודה מירי. ראיתי.
וואו, איזה אומץ.
את באמת צריכה לפתוח כאן בלוג.
ומאחורייך בתמונה משמאל יש גם איזו חיה דמויית מדוזה או כלב מפלצתי. מעניין…
אני לכשעצמי מצטלמת מרחוק ובקווי מתאר, כדי שלא יזהוני ברחוב,
וגם כדי שלא יגלו מייד שאני בעצם מדוזה של ספונג"ה ולא נסיכה לוהטת ונחשקת.
התמונה משמאל – זה לא חיה דמויית מדוזה או כלב מפלצתי. זו תמונה של המדוזה כשהייתה קטנה!!!
:)))
מעולה שירה :)))))))))))))))))))))
מעכשיו זו תהיה גירסתי!
תודה רונית! ואני אפילו לא שמתי לב למפלצת משולשת העיניים שהשתרבבה לי לתמונה 🙂 צייר אותה הבן הבכור שלי לפני כמה שנים, זו דמות מתוך מפלצות בע"מ – סרט ילדים… והוא צייר כמה מפלצות שאת כולן תלינו כלאחר כבוד בבית רוחש הכבוד למפלצות שאני מנסה לקיים. מדוזות של ספונג"ה הן מדוזות נהדרות! אני למשל מדוזה של כביסה, כביסה היא הפרסאוס שלי, אם יש משהו שמייבש בי כל זיק חיים זה כביסה. כמה כביסה יש לי בחורף!
מה אתן אומרות? שאני אלך לישון? לא כדאי אולי להישאר ערה להשגיח על הפוסט? כאילו, אם הוא צריך משהו אז הוא מעיר אותי בלילה? יודע להעסיק את עצמו עד הבוקר? איך זה עובד? אולי אני אביא אותו לישון לידי? אבל בטח עם קולות הרקע אני לא אוכל לישון טוב ואתעורר מכך חלון חדש שנפתח… מצד שני ככה אני אדע שהכל בדר, שהוא נושם…
תגידו, יש "בייבי סנס" לפוסטים???
תגידו, אני נהייתי מדוזה היסטרית????
לא, לא. את פשוט נגועה. וולקאם טו דה קלאב דארלינג. התמכרת! יש מכון גמילה מבלוגים?
תרשי לי רותפ לענות לך, את מדוזה מצחיקה!!!
שאלתי לעצמי את אותה השאלה עם להשגיח על הפוסט שלי או ללכת לישון. טרם החלטתי.
עכשיו אני אגלה לכם ממה צחקתי שהשכנים נכנסו לשאול מה קרה
שאלתי את רותפ אם גם אצלה הבננות לא נפתחו היום כשגיליתי שנסגר החור אספקה בשער , והיא ענתה לי
כן
ואני מתחילה להרגיש קריז
פשוט פאתטי 🙂
לא מצחיקה?
מתערבת איתכם שהיא כבר הלכה …?
מירי עכשיו התכתבתי איתה.
איזה יום נוראי זה היה: הקריזים, הטלפונים לחברים לבדוק אם אצלם עולה משהו… המיילים לשירלי, זה היה נורא. הרגשתי שחלק מגופי נגדע ממני. :)))
שירה, אני כמעט פירקתי את המחשב שלי, כי חשבתי שאם אני לא עולה התקלה באה ממני.
הו, כמה פאתטיות אנחנו נעשות. זה נורא! 🙂 אני הולכת לישון. לילה טוב לכל הנגועות והמכורות! 🙂
איזה הלכתי איזה,
אחרי ששלחתי למירי מייל קריז, שלחתי גם לאומי אחד, שאני ארגיש כאילו בפוסט, אתן יודעות, לקבל את ה feeling, מגיבה, ומגיבים אלי….
אני פארשית אני
אני לא מצליחה ללכת!
אם את כבר עוד כאן, רציתי לשאול אותך את שמך המלא, ללא הקיצור?
רות פרסר.
אבל מדוזה גם הולך….
תודה רות פרסר, רותפ, מדוזה… על תשובתך.
את מדוזה מצחיקה וחיננית.
יופי תמשיכי ככה ואני לא אלך לישון אף פעם
רחמים
יש לך את זה בייבי תנסי אולי תצליחי לעבור אותי ברייטינג …
:))))))))))))))) ועכשיו בגללך החתולה השמנה ש ל י נוח התעוררה!!!
מסקנות:
1. מדוזה זה דבר לא נגמר.
2. צריך לפתוח לרותפ בלוג.
3. בננות זה ממכר, או לפחות גורם להקלקות חוזרות ונשנות בניסיון להעלות את האתר באוב.
4. מירי שולתת!
שולתתתתתתתתתתת!!!!!!1
מה קורה לכם שולטת!!!!!!!!!!!!!
וואלה חתיכת מדוזה!!!
רותפ אולי תפתחי בלוג וזהו? את מוזמנת, את יודעת. הרבה מדוזות וגרוגונות יש אצלנו.
וכל זה קרה
while i was sleeping
????
!!!!!!
ואיזו דרך נפלאה להתחיל את היום החדש, עם חיוך, ממש חיוך, על הפנים.
(אני בכלל ניצלתי את הכל הבעיות הטכניות אתמול והלכתי לישון מוקדם!)
יאלה רותפ — מחכים לראותך לצדנו — נפלאה!
תודה אומי ויעל וכולן וכולם. זו באמת היתה חוויה יוצאת דופן, אין מה לומר. ממכרת, על בטוח. משיבת נפש, בברור. אבל אני לא יכולה לפתוח בלוג, אני לא אעשה כלום חוצמזה (אני מכירה את עצמי) ואני גם ככה מכורה ללקרא אתכן. אז בסוף יזרקו אותי לרחוב ותהיה שואה!
אני אסיים את החוויה המאממת הזאתי בגילוי נאות.
בחצי השנה האחרונה אני מדוזה קצוצת שיער, הנחשים השתכנו בגופי, מפוזרים בלב, בזרועות, מציצים מידי פעם מהפה, שלא לומר רושפים דרך העיניים. את התמונה הזאת שלחתי כי, אני לא יודעת למה אפילו, היא מאוד מובהקת, (ככה נראיתי עד האביב האחרון) והיא מאוד "אני", ככל שתמונה, ומבטי עליה יכול להיות "מובהק", "אותנטי", או "אני". ואני כופרת גדולה בכל המונחים האלו. ובכל זאת…
אז תודה רבה, לכולכן. תודה רבה מירי על האירוח. ויבוא יום, ואני אולי אוכל לעשות גם את זה – לפתוח כאן (רק כאן, איפה עוד יכול להתרחש קסם גורגוני קהילתי שכזה???) בלוג משלי.
רותפ
נחכה לך.את כותבת משהו משהו
hear hear!
איזו מדוזה חביבה! רותפ נראית כמו בובת פרווה לילדים בהשראת המדוזה!
ההתמכרות!!!
ההתמכרות!!!
מה פתאום שהאתר נפל???
איך יכול להיות???
הם לא מבינים שם מה זה עושה לנו???
בובת פרווה לילדים! גדול!!! אני אשאל את הילדים שלי מה הם חושבים על זה!
רותפ, את נראית מקסימה, וברשימה יש כמה אהובות שלי…
והרגת אותי מצחוק עם הבייביסנס לבלוגים!
🙂 הכרחי, לא ככה???