הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת
ראשית התנצלות
לא ממש התעמקתי בדיון שהתקיים פה בעקבות שריפת ספרי הברית החדשה באור יהודה.
מכיון שכך אינני בטוחה מה דעתי לגבי הכרזת שבוע ישו . משהו בי מתנגד למרות שישו הוא נושא שעסקתי בו די הרבה מהמקום של קורבן האנושות כשאני מכוונת באופן סמוי וגלוי לטענה שהאישה היא הישו של האנושות . הקרבן . וכדי להיות צודקת יותר , אומר שהיא סמל לקורבניות האנושית כולה.
אבל לא אגזול את נזר הסבל הנצחי מישו הגבר שאת אישיותו הנדיבה ללא גבול אני מעריצה ואת מה שנעשה בשמו אני מתעבת מתוך הDNA שלי.
לא ארבה במילים . אני בטוחה שייצגתם עבורי את מירב הקונפליקט והתופעה וכשאתפנה משבוע מרגש זה(…) אשקע בדבריכם החכמים .
אבל פטורה בלא כלום אי אפשר על כן אני מעלה עבודה מתוך קבוצה די גדולה שקראתי לה
"זה דמי זה בשרי" ציטוט מדברי ישו ופזילה לישו -קורבן-אישה.
חומרים: פורצלן , גלזורה אדומה, אבני סלעים כמו בזלת וצור שנמסו או לא בתנור, לאסטר זהב 12 קארט
טכניקה: עבודה על האבניים עם פורצלן-נייר(תערובת שיוצרת חומר קשה לעבודה אבל עם עקבות החומר האורגני שנשרף ואי לכך פורצלן מחוספס שהוא כמעט אוקסימורון) שריפה ל1200 מעלות צלזיוס ועוד שריפה מיוחדת עבור הזהב .
כ40 ס"מ קוטר.
העבודה תוצג עם עוד מאותה קבוצה בתיבת זכוכית מס" 2 בבית האמנים מהשבוע ,תהיה גם תיבה מס" 1 , אם לא אמלך בדעתי ברגע האחרון . וזו תהיה פעם ראשונה מזה שנים שאנסה למכור עבודות מתיבות אלה. הכינו את הזהב 🙂 שלכם. הקונפליקט שלי הוא אם אקט זה של הצגה גם בתיבות זכוכית אלה לא יחתור תחת התערוכה שאני מעמידה שם שאין בה אף ושום קמצוץ אדום וזהב , אם כי מי שיעמיק לחקור יימצא קווי דמיון רעיוניים אפלים ודי עצבוביים ביניהם.
זהו. יום חמישי בשמונה בערב מתראים (או לא).
מירי אני שמח מאוד לקרא את דבריך אלה. כי העניין של ההוללות סביב דמותו של ישו הוא הרבה מעבר להתפעלות מדמותו הרוחנית.
הוא אומר משהו על הזהות של הישראלי שהחיבור שלו עם הדי-אנ-אי היהודיים שלו מעורר בו אי נחת וזה חמור. למה היצירה היהודית האדירה מבחינה אינטלקטואלית ומוסרית קרובה לו פחות מאשר הברית החדשה? ניטשה הוא שכתב שהברית החדשה היא מעשה פלגיאט פרימיטיבי.
הפלשתינאים טוענים שהתרבות הישראלית היא כתרבות הצלבנית שתעבור גם היא מן העולם. כשאיש רוח ישראלי [כמו אלה שמצויים כאן] מרקדים "ישו-ישו" אני חושש שהפלשתינאים לא טועים הרבה.
יוסף
אני לא מהקיצוניים לא לכאן ולא לכאן
מתייחסת לישו כסמל תרבותי עמוק ומתקדם וכנראה לא מסוגלת לשכוח את יהדותי. כן גם את אומללותם של רבים מתושבי אור יהודה , את קשייהם של היהודים האתיופים בישראל , את התדרדרותה המעציבה של המדינה, את אובדן האמון המהיר מידי שלנו בה, ועוד עוד . הלואי וידעתי את התשובות שנראה שאתה יודע. אני? אמנית וקיצוניות אינה דרכי . אני די גאה על כך אבל…תמיד יד אצלי אבל …זו ברעיחה מלקיחת אחריות פוליטית. כי – אין לי כישורים לכך.
עבודה מרהיבה ויפיפיה.
יעלה יודעת שאת בעד הסידרה הזו. תודה.
תוכלי לראות חלק מהם בבית האמנים בתיבות הזכוכית נפרד מהתערוכה . עכשיו את כבר מוכרחה לצאת מהבית…:)))
יפה מאד, כלי קודש!
סבינה
תודה יקירה
מתנצלת על העדרותי מקריאה שוטפת של שיריך הנפלאים . אין לי סבלנות השבוע.
אשלים את החסר בשמחה בהמשך.
מירי, העבודה מרשימה והכחול שבהכרח מתייחס לבשר נותן לכל הקרבן הזה צד מקברי.
העיסוק בישו הוא סוג של תיקון לפשע שנעשה על ידי היהודים כלפיו וכלפי עצמם בהתכחשות לאדם הענק שהופיע ביניהם (_וזה עוד לפני שנעשו פשעים נגדם, ובלי קשר אליהם ).
לא ברור לי איך אפשר לומר שלא מתוך בורות או רשעות שבשורתו היא פלגיאט. הרי הוא היה יהודי ובא מתוך היהדות, אבל מחשבתו הרקיעה הרבה מעבר.
באותו מובן אפשר לומר שתורת עזרא (היהדות) היא פלגיאט מדת זרתוסטרא, אבל מעברי רעיונות הם עניין טבעי. השאלה לאן זה מתגלגל כמובן.
לא ראיתי שקם פה איזשהו מליץ יושר לקתוליות או לאבנגליות – ולא בכדי.
אמיר מבחינתי ישו כקרבן לאנושות הוא הציע את זה ,הוא המכפר בסבלו והוא ידע שהוא הולך לשם,ובהמשך ראיתי קווי דמיון בנתינת הבשר הדם והחלב של האישה.
נדמה לי שאתה פה מתווכח לא איתי . בפרוש הצהרתי מה שהצהרתי בפוסט. בטח לא טיעונים כמו פלגיאט. אתה כנראה נמצא בעין סערה של ויכוח . אני לא נמצאת בו. בכל אופן שמחה שהעבודה נראית לך מעניינת . ואם לומר את האמת זו שפתי האמיתית ולא ויכוחים כאלה ואחרים .
מירי לא אלייך הדברים האלה. ככתוב בהפניה – "למירי (הרישא) וליוסף" (הסיפא). דמות תחת דמות…
ובעניין זה עניתי לך בפוסט שלי.
ישו, אגב, לא הציג את עצמו כקורבן כפרה, אלא פאולוס ויוחנן הציגוהו כך בדיעבד.
אמיר אבל הוא ידע שהוא הולך למות בעינים פקוחות . ורק ברגע האחרון זעק אלי אלי למה שבקתני
וואו, כל כך מדבר.
ממש סיר הבשר והדם.
אשתדל להגיע השבוע,
ושיהיה בהצלחה ובכייף.
תודה רונית!
ולהתראות רונית . אולי בכל זאת יהיו כמה מהבלוגייה .
ללא ספק זה שונה ממה שהצגת כאן לאחרונה. העוברים היו מאוד טהורים, תמימים. העבודה הזאת מורכבת מצבעים חמים יותר ומביעה יותר תחושת הקרבה, מלחמה, תאווה. אבל אולי הניגוד הזה יתרום לתערוכה.
מירי, מרשים. והשם שנתת ליצירה נפלא וכל כך מדבר.
בעניין ישו, אמיר אור הביע במילים נחרצות ומדויקות גם מה שבדעתי.
תודה אמירתי
מבטיחה להתעמק בשירייך כשיירווח לי.
שירי תודה
העבודות האלה יוצגו בחלל אחר מקווה שלא ישפיעו מידי זו על זו, כל קבוצה נוצרה בתקופה אחרת ועל נושאים אחרים.
ישו, לא ישו, זו עבודה שלגמרי מתחברת לי לעוברים. (איך לא?)
למרות הסטריליות שלהם, ואולי בגללה, הדם יותר הגיוני.
התשובה לקיפאון המת שלהם. כאן יש יותר סיכוי לחיים. מרשים ביותר.
תודה שירה
זהו-דם-קורבן-חיים-לידה-מוות-קדושה
ישו-אישה
אוהבת את העיניים שבמרכז, ארסיות ונוקבות.
הופה לבנה בעיני המתבוננת-מרענן
מרשים.
קצת מפחיד אפילו לאכול מהצלחת הזו, אבל זה מתגלה אחרי האוכל אם אכן אוכלים ממנה.
האדום כחול שחור מעצים.
יואו! איזו התרגשות!
אני מגיעה רק לא לפתיחה.
ב-ה-צ-ל-ח-ה!!!!
את חכמה מאוד מירי. אהבתי את מה שכתבת.
מיכלי חשוב לי שאהבת מה שכתבתי.
אשמח שתבואי לתערוכה. אני אהיה שם בימי שישי וב20 ליוני אקיים שיח גלריה שם . הודעה תבוא.
תודה איציק
הרעיון הוא שאלה לא כלים לאוכל . כמו נרות שאינם משמשים לאור אלא לאמירה.
הכלים כמו אנשים ונשים ראויים לתשומת לב לעצמם, מכילים מקסימום במקרה כזה חומרים שהופכים חלק מהכלי וכל השאר להרהורים . כמו שקוראים לתלמידי ישיבה כלי קודש.
מירי זה נהדר!
תודה עדנה
לא מכירה את העבודה מהסטודיו?
השילוב בין שם היצירה ליצירה- מושלם.