הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת
"הורסת ובונה"
ברחוב יוחנן המטביל 26 פינת רחוב חורי, וואדי ניסנאס, חיפה. לכבוד החג של החגים(חג הקורבן,חג המולד וחנוכה) במסגרת תערוכת "חיבורים" באצירתם של אורנה בן שטרית ועבד עבדי
המתקינים: אליאס ומאמון. ליד חנות החרוזים של פליט מירושלים המזרחית לשעבר שגר בוואדי. סיכמנו שכשיותקן החלון הוא יוכל לשוב ולתלות את מרכולתו שאיננה נמכרת מי יודע מה(אולי עכשיו). הוא גם אחראי מטעם עצמו על רווחתי, מספק לי תה חריף, כסא לשבת , וכיסא לתיק. מידי פעם מציע לזוז מהשמש, כמי שאמון על ישיבה ברחוב שעות על גבי שעות כל יום ונהנה, מה זה נהנה מזה. משוחח בחביבות עם כולם שותה קפה מצוין מפלפל ג'ורג' האלוף , אוכל ארוחת מהרים ב"מסעדה של אמא" , הולך הביתה.
ביקשו ממני להשגיח על התקנת החלון-קיר.יום לפני בואי ב25 באוקטובר, נולדה נכדתי מאיה ואני כבר מוכנה עם צמר לסריגת שמיכה. כך בוקר שלם, מעודדת, קצת מכוונת, ימינה שמאלה,ישר, סורגת ברחוב יוחנן המטביל , על הכיסא בצל. מביטה בעוברים, קונים ושבים, וגם בנערי הבשר המובילים ירכיים ענקיים של בקר למיניו בעגלות מהאטליז הגדול שברחוב השוק למשאית הענק , נערים גבוהים, חזקים, מטופחים וחכמים משוחחים ביניהם על עניינים שברומו של עולם ומובילים עגלות בשר, מהרהרת לעצמי שלו הייתה להם עבודה אחרת באיזה משרד הי-טק היו ודאי ממצים את הפוטנציאל ההשכלתי שלהם הרבה יותר…
עבד עבדי ,האוצר מדלג בין המשימות השונות שלו לקראת התערוכה, ובכל זאת מוביל אותי לראות מוקדים של יצירות שהותקנו בשנים עברו בוואדי. איש רעים להתרועע, מארח למופת שאיננו לוחמני ועם זאת איננו חוסך מליבי הכואב פרטים היסטוריים, אישיים ולאומיים מחיי הערבים-אזרחי ישראל. הבתים הישנים האלה שחלק מקירותיהם חרבים הם תפאורה רבת פוטנציאל לציורי קיר, תבליטים, וביטוי אמנותי עז.זה כבר קורה שם בוואדי כמה וכמה שנים וגורם אושר רב לתושביה. רוב היוצרים שמשתתפים השנה עוד לא התקינו אז את עבודותיהם אז כשהייתי. מבטיחה לעצמי להשלים כשאבוא לפתיחה הרשמית של הצד האמנותי ב12.12.09
זוהי שיבה בשבילי. לפני שנים מספר חזרתי לשכונת מגוריי שאיננה רחוקה כל כך מוואדי ניסנאס, שכונת תחנת הכרמל ששכנה לצידי פסי הרכבת. סמטת הרכבת 15 וגם
מצאתי את השכונה מחוקה וגבעה אחת של חורבות ושרידי בטון לפני פינוי. לא עברו חודשים מספר וכשעברתי שוב היה שם כבר כביש סלול ומדרכה במקום השכונה, כביש עוקף יציאה מקביל לרחוב יפו. למרבה המזל בית הקברות היהודי על שם התנא או האמורא(עוד לא החליטו) רבי עבדאי דמן חיפה עומד איתן . שם ,לא אגב בכלל, מצאתי את קברותיהם של הרוגי המאורעות…
עכשיו שהותקן חלון זה ואני מקווה שיקבלו אותי לעוד פרויקטים עתידיים אני משיבה קצת רוח על זיכרונותיי, מלבה את אהבתי הנשכחת, מנציחה מעט את המשפחה למרות שאינני נושאת את שמה-אברהם. (אולי באמת אחת העבודות שאתרום בעתיד אם אתקבל כמובן, תהיה עם הקדשה לשמם)
במפה של האירוע-החג של החגים בוואדי ניסנאס, עבודתי מסומנת בעיגול חום ומספרה 63א. לא משהו ענק אבל אבן דרך. ומהכול אני נושאת עם עמי את הזיכרון של יום ההתקנה ואסירות התודה של האנשים בסביבה ליצירת האמנות שלי. ככה צריך להרגיש אמן רצוי, מוערך. בדרך כלל אני מציגה בתערוכה עליה שילמתי לא מעט דמי השתתפות ו/או חומרים, הקהל מרוחק ,ואני מתייצבת מידי פעם. בשיח גלריה או בפתיחה נוצר קשר עם המבקרים, לטוב או לרע… אחר כך התערוכה שבה לסטודיו לארגזים או לאבק המדפים ואני נותרת הצופה הכימעט יחידה. החוויה של יצירה שתהיה שם יום יום ,או כמו שבני אומר "לתמיד ?" ואני עונה, "כן עד שהבית ייהרס על ידי בעלי הבית. (שהם ברוב המקרים שם בוואדי, המדינה על ועדותיה השונות, בעלת הבית של בתים שדייריהם הם בעלי הקושאן המקוריים אבל אינם בעלי ביתם, אבל זה כבר סיפור אחר, או שלא.)
שבתי לחיפה אהובתי הזקנה, השארתי אבן דרך ברחוב על שם הנוצרי הצנוע והמחמיר, עבודתי מקושטת על ידי מרכולתו הצבעונית של מוכר החרוזים, הגולה בארצו, יהיה שם שלט בשלושת השפות עם שמי ושם העבודה. "הורסת ובונה" תשובה לידידיי האמנים בסימפוזיון באום אלפאחם
ששאלו בבעתה אחד את השני "מה הרעש הזה" ומישהו אחר ענה "היא שוברת כלים" ואני עונה לכם עכשיו ,וגם אז: "הורסת ובונה",אף פעם לא הורסת סתם ואף פעם לא משליכה שרידים אפילו לא גויות חרקים שנפטרו בשיבה טובה וקצרה בין גלגול לגלגול בסטודיו שלי
ובני משפחתי החיפאים המסורים אולי יבקרו אותה.כן וגם הקונים בשוק יעיפו מבט חפוז או משתהה.
באמת מספק.בינתיים.
"הורסת ובונה" (בהזדמנות אוסיף כאן את השם הערבי המדוייק)
גובה 180 ס"מ רוחב 80 ס"מ מסגרת החלון הישנה המקורית, שברי כלים פלסטיניים ופורצלנים משוק הפשפשים ביפו, אסופים בחמר ושרופים מחדש ללבנים, מחוזקים במלט לבן. התכשיטים של סוחר התכשיטים של השוק
עבודה מספר 63א במפת הארועים בחג החגים בואדי ניסנאס 2009
מירי, מקסים מה שכתבת ואיך שכתבת. הזיכרונות והמבט החכם אחורה.
מזדהה עם מה שכתבת על היחס לעבודת האמנות בזמן תערוכה ואין מה להגיד שהעבודה שלך זוכה כך ל"חיי מדף" ארוכים.
החלון נראה מאוד יפה, והצילום נהדר.
מאחלת לך תמיד להרוס כדי לבנות, לקום מהריסות ליצירה חדשה, תמיד!
לוסי תודה רבה. דעתך חשובה לי מאוד ודברייך יפים.
יופי של חלון-עבודה מירי ויפה מה שכתבת. מי ייתן ויהיה החלון לשלום. אמן.
תלמה יקרה-חלון חלום
מירי, כתבת אנושי. מה יותר טוב מלהיות אמנית ובעלת מצפון! בביקור הבא שלי באזור אלך לראות.
נעם יקר. המצפון לא עוזר הרבה…הוא כואב ואתה יודע את זה.
אם תחפש את הרחוב הוא נפגש עם רחוב חורי והוא למעשה רחוב השוק של ואדי ניסנאס.תשאל איפה פלאפל ג'ורג', זה ממול…:)
מירי, יפה מאוד חלון החרסים הזה, כמו חלון שנאטם בבית ללא יושבים, מיועד אולי להריסה, וההרס כבר בנוי בו – אסתטיקה של שיירים וחורבות.
אסתטיקה של חרסים וחורבות. הגדרת מצויין אמיר. ראייה חדה ומחכימה. תודה!
אני אוהבת את הפוסטים שלוקחים אותי לטיול… את ואדי ניסנאס אני כמעט לא מכירה, אבל כשנסעתי שילשום למנזר בסטלה מאריס הצצתי לשם מן האוטובוס והבטחתי לעצמי לשוטט בו קצת באחד הימים. אז עכשו יש סיבה טובה!
סבינה ברחוב השוק הוא רחוב יוחנן המטביל ראיתי ירקות מן הארץ שלא רואים כל יום. תביאי סל.
הנה חלון ההזדמנויות שאנחנו כל כך מחכים לו וכל כך מייחלים לו.מלא משמעות ויופי והשלמה, כמו שכבר כתבתי לך. ועכשיו כשאני רואה את השלם, על אחת כמה וכמה. נפלא.
וכתבת כל כך אמיתי. ממש יכולה לדמיין אותך שם.סבתא סורגת חלומות הזדמנויות.
והיריד הזה, אחלה יריד, הגם שאני בתור חיפאית וחיפאית פרברית, אוהבת להגיע לוואדי שלא רק בימי היריד. (המוזיאון שליד, מוזיאון חיפה, מוזיאון מצוין.)הבתים הכי יפים בחיפה, נמצאים ברדיוס הזה.
ואני כמובן אגע בחלון הזה מיד כשאהיה בארץ. נראה לי או טו טו. הנה, כבר דצמבר…
נשיקות, מירי. בהצלחה רבה רבה.
איריסיה . תודה יקירה לגעת ולהתפלל אם כבר…:)
מרהיב החלון הזה. וגם הגעגועים לאהובה הזקנה. אך חיפה חיפה.. גם אני מאוהבת בה.
תודה יעלית . זקנה זקנה
הזמניות שלנו ושל מה שנותיר אחרינו טורדת את מנוחתי מדי פעם.
אני חושב שהפתרון שמצאת הוא נפלא.
אכן זמניות טורדת. מעניין למה בחרת תמונה דהוייה כל כך בגלל זה?
אם הזמן כל כך מדאיג בוא נהנה מהקיים ונראה אותך במלוא צבעיך!!!!!!!!!!!!עכשיו
לקח לי זמן להבין. לו זה היה תלוי בי הייתי מעדיף בלי תמונה בכלל. למה זה חשוב איך אני נראה?
אבל אם זה חשוב לך, תוכלי לגגל; תמצאי כמה צבעוניות במיוחד…
רואים גם ככה. היה לי מפליא וכל פעם אני מתפלאת מחדש כשצעירים מציינים את החלופיות.
כמה יפה ומשמעותי- מההרס מביטה אלינו הבניה . אהבתי
תודה חנה שראית זאת!
היי מירי, העבודה נראית יפה ומעניינת ומשתלבת היטב בסביבה. אגש לראותה בימים הקרובים.
בהצלחה!
תודה חיפאית ובהזדמנות אנא מיסרי גם דש למוכר התכשיטים אם מתחשק לך, אימרי לו שאת חברה שלי.
מירי, עבודה מדהימת ושובת לב.
אני אוהבת את ההגדרה: הורסת בונה.
(מכירה את זה היטב…)
ובטוחה שיהיו לך עוד כאלה:)
איריסת מנסה רק באמנות , לא תמיד הולך, אבל העיקר בונים ונבנים מחדש,עד הסוף
חלון עוצר נשימה המעורר מחשבה מעמיקה
ודמיון פורה. אני נפעמת מעבודתך.
תודה דיאנה. אשמח להכיר
היי מירי
החיבור חזק, החלון שניפתח לעולם סגור כרגע, אך מביא בשורה חדשה
אין מילים
להתראות טובה
תודה טובה מעניין מה שאת כותבת
חיבור מרגש, סגרת פתחת חלון שברת בנית, שיעמוד החלון לעולם זה כמו יד זכרון לדברים רבים, חיים ומאורעות אישיים פרטיים וציבוריים.
יופי מירי.
תודה אורה יקרת לב
לעולם . הכל יחסי במיוחד בוואדי ניסנאס בו המדינה מוכרת מידי פעם את נכסי הנפקדים הנוכחים. אבל בינתיים.
המישלב המסודר של השברים במסגרות המקובעות יוצר תחושה של לקטים יקרי ערך ומעוררי סקרנות למי שצבר אותם בסבלנות והניח אותם בשקדנות על פי עקרונותיו. בעיניי זו רק בריאה.
לקטים יקרי ערך. לבנה. מאז ומעולם התייחסתי אל השברים כאל שרידים מקודשים. את תמיד רואה לעומק.GOD BLESS YOU MY FRIEND
ערב טוב
אין ספק – עבודתך זו מצטרפת לשורה של עבודות שלך מלאות מחשבה ועומק. אינן רק מונחות שם . כשלעצמי הייתי מניחה [מבלי להכיר] שזו עבודה נשית. כי מי עוד יקח פריטים לשמור-לשמר. יאסוף חלק לחלק כדי ליפות גם את השבור, גם אם אינו לב..
וכמה משלימים את תמונה 'במקרה' – התכשיטים הצבעוניים כדי להוסיף עושר
צבע וצליל.
גם אני מהצפון. אגיע. אשמח.
תודה לך על היותך תמיד כל כך מפרה.
שלומית
תודה שלומית תגובתך מפרה גם אותי.
עבודה "הורסת"
אביבה איזה יופי שהגעת. קצרת וקלעת
פוסט יפה מאד!
אומי:)
האיזור הזה הוא גם כור מחצבתי
עבודתך מירי יפה מאד ומעוררת רגש ומחשבה והלא מהו האדם אם לא כחרס הנשבר ?
אבל את עושה עם החרס הנשבר הזה עולם חדש
בהצלחה ומקווה להגיע לאמ אמא של החגים:)
ריקי המצחיקה בין המשוררים
וגם להטוטנית של מילים כשאת לא כותבת שירים רציניים ויפים…:)
מירי, שמח לפגוש יצירה שלך בעירי ובמחוזות אהבתי. מבטיח לחפש אותה ולהתיחס לאחר המפגש פנים אלי חלון.
העבודות שלך שנחשפתי להן עד היום רק וירטואלית מדברות אלי עניין ואי שם בעתיד צפוי ביקור בסטודיו שלך (כמובן בתאום מראש)
אהוד תמסור לו לחלון דש. אני כמעט בטוחה שהצילום לא עושה לו חסד. מאידך מוזמן לסטודיו. רק תודיע קודם שאנקה את האבק…:)
מירי,
כמה מרגש וראוי שיצירה שלך
תהיה "לתאאמיד" קיימת שם, בואדי ניסנס
הפלאי-כמעט מיסטי בעיני.
מאד יפה בעיני היצירה, מאד מקסים שמדובר בעיר ילדותך ונעורייך,
וחיפה בשבילי תמיד חידה מעורפלת.
תודה רוניתי
ואדי ניסנאס מקום קסום של יופי ועצב,הישרדות ואמנות,וואחד מקום.
יפה ומרגש הסיפור, יפה הקיר ותכולתו.
ובשכונת תחנת הכרמל, גר אחי אמי ומשפחתו בבית עם חצר גדולה מוקפת עצי אקליפטוס ועצים נוספים והייתי נוהג להגיע לשם כילד והמשחקים שם היו מלאי מיסתורין כשברקע שקשוק הקרונות, תקתוק הגלגלים ושריקת הקטרים
מוישלה איזה גילוי!
מירי, זה מקסים
גם הכתיבה וגם העבודה….מאאאאאאוד מרשימה,מי ייתן וכל מה שנהרס ייבנה יום אחד
אני מאוד מתלהבת מבתקנת העבודה בתוך הקיר….עבודת אומנות מרהיבה
תודה וויג'דאן על ביקורך המעודד!
מה נשאר חוץ מתקווה?
איזה חלון פתחת לנו לפוליטיקה של ההרס והחורבן.
אבל כמה יופי אצור בחלון השברים הזה.
ומזל טוב, מירי!
איזה כיף למאיה שסבתא שלה מתבטאת ככה. אמנית!
שחריקו אתה יודע שזה השם של בני?
כיף כיף אבל בינתיים היא בארץ רחוקה…אתה איש יקר תזכור!
הי מירי!
לדעתי ראיתי את העבודה בביקור שערכתי בעיר עם בנותי. מיקום, מיקום, מיקום!
אני מסתכלת על העבודה וחושבת איך בסוף כל הזכרונות מתקטלגים להם לנתחים בעלי איזשהו הגיון אסוציאטיבי. וכך נוצר משהו שאפשר לתאר, לצלם, לערוך ולמכור לקהל הרחב, וכולם הרי מוכרים משהו ברחוב הזה: את את מרכולת הזכרונות, הרוכל את תכשיטיו הזולים וג'ורג' האלוף המכדרר שמולכם את האוכל והאותנטיות המסחרית שעמו.
באשר אלי, לעת עתה הקרמיקה תחכה. עוסקת כרגע בכתיבה מסחרית ובסידור חיי באופן כללי. חברה אמרה לי שעל אף העדר היצירה הפיזית אני צריכה להמשיך ולהגדיר את עצמי כאמנית, ולא לוותר על מרחב ליצירה גם בדירה שאליה אעבור. נראה. הורסת ובונה.
באהבה, יעל
יעל העלעלית . אכן צריך להתפרנס לפעמים. אולי מוטב כך כדי שתוכלי להתמסר לאמנות הקרמיקה בשקט. זה יגיע. אל תוותרי. כמו שהצעתי לך את יכולה לבקר אצלי בסטודיו לעיתים רחוקות לשעור או הנחיה או סתם היזרקות לחמר. אני מאמינה ביכולתך.
דוקא בחלון הזה אני גאה שהנטיה שלי ליצור רק בשביל הביטוי האישי קיבלה איזה טאץ' של שימושיות ואמנות לעם. זה חידוש בשבילי. מסחריות? אולי אבל במובן החיובי של המילה, נדמה לי. ולא לא קיבלתי תשלום עבורו . רק קצת עבוד החומרים.
מירי היקרה-
לא התכוונתי כלל לרווח כספי שלך מהעבודה הזו. את מוכרת פה אג'נדה וזכרונות וידע כלשהו. לזה התכוונתי. אין לי,אגב, מושג מהו המטבע שבו משלמים לך, או למי שמוכר אג'נדה בכלל, עבור מרכולתו. תשומת לב? זמן? אמונה? אמפטיה? אנטגוניזם? נכונות לדון בנושא, אפילו אם בתוך לבו של הצופה בלבד? לא יודעת.
אותי התנעת, בכל אופן.
יעל