כשאקרא לך פינוקיו

 

                                                          *

 

כְּשֶׁאֶקְרָא לְךָ פִּינוֹקְיוֹ*. נְנַתֵּק בִּלְחִיצָה אֶת הַיָּדַיִם/ אַחַר נִקְפֹּץ בְּחִיּוּךְ מְעֻשֶּׁה

 

לְאָחוֹר

 

אֶתְקַדֵּם לְעֶבְרְךָ עָקֵב בְּצַד אֲגוּדָל/ וְאַתָּה תִּסּוֹג בְּפַחַד אוֹ שֶׁתַּמְתִּין בִּדְרִיכוּת.

 

כְּשֶׁתִּשָּׁאֵר אַחֲרוֹן אֵצֵא מֵהַמִּשְׂחָק/ אֶתְהֶה מִי מֵאִתָּנוּ וִתֵּר

 

עַל הַצֹּרֶךְ לְהַצִּיל אוֹתְךָ/

 

 

כָּעַסְתָּ כְּשֶׁאָמַרְתִּי שֶׁאַתָּה יֶלֶד/ נִדְמֶה הָיָה לִי

 

שֶׁצָּחַקְתָּ כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ תּוֹדָה/ כְּשֶׁסִּפַּרְתָּ כַּמָּה אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי.

 

תֹּאמַר מַזָּל שֶׁזֶּה הָיָה רַק מִשְׂחַק יְלָדִים/ וַאֲנִי אֶרְצֶה לְהַגִּיד לְךָ שֶׁכּוֹאֵב לִי

 

כִּי חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה הָיָה בֶּאֱמֶת.

 

 

אוֹמְרִים לוֹמַר תּוֹדָה כְּשֶׁדְּבָרִים נִגְמָרִים/

 

אוֹמְרִים הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל אֲנָשִׁים בְּחַיֶּיךָ וְלֹא שֶׁלְּךָ בְּאֵלּוּ שֶׁלָּהֶם/

 

הִיא הַחֲשׁוּבָה בֶּאֱמֶת/

 

אוֹמְרִים. דָּבָר לְעוֹלָם לֹא נִפְסָק אֶלָּא אִם מַשֶּׁהוּ טוֹב יוֹתֵר מַגִּיעַ.

 

 

 

 

 

 

*פִּינוֹקְיוֹ שְׁמִי – מִשְׂחַק יְלָדִים

חוף אסור לרחצה, 2010