זכות הצעקה
I AM
אֲנִי. נָטָלִי.
כְּשֶׁאָמוּת.
לֹא תִּזְכְּרוּ אֶת שְׁמִי.
אֲנִי. שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא טָעַמְתִּי
טָעֲמָה שֶׁל הָאֱמֶת.
לֹא מְפַחֶדֶת מִכֶּם יוֹתֵר.
אֲנִי. קֻפְסָה רֵיקָה.
מְכוֹנָה. שֻׁלְחָן נָקִי.
מַנְגָּנוֹן קְלוֹקֵל.
כְּשֶׁכֻּלְּכֶם תִּצְעֲקוּ –
אוֹמֵר הֵן!
אֲנִי. שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא טָעַמְתִּי
טָעֲמָה שֶׁל הָאֱמֶת.
אֲנִי. מַסֵּכָה.
תַּרְגִּיל שְׂפָתַיִם.
תּוֹדָעָה. שֶׁזְּקוּקָה לִשְׁטִיפָה.
אַתְּ כּוֹעֶסֶת – חַיְּכִי.
אַתְּ עֲצוּבָה – צַחֲקִי.
אַתְּ נֶעֱלֶבֶת – אִמְרִי תּוֹדָה.
אַתְּ בָּחַרְתְּ. רַק שֶׁלֹּא יַגִּידוּ
בִּמְחִיר אָבְדָן שְׁלִיטָה
גְלַיְכְשַׁלְטוּנְג*!
אֲנִי.
לֹא יוֹדַעַת
מֶה הָיִיתִי עוֹשָׂה בִּמְקוֹמְכֶם.
סְלִיחָה זֶה גַּם לְהָבִין
שֶׁלֹּא יְדַעְתֶּם. שֶׁפְּגַעְתֶּם.
כֻּלָּנוּ הָיִינוּ אֶחָד.
חָשַׁבְנוּ שֶׁזֶּה טוֹב.
חִלַקְנוּ מַתָּנוֹת.
פִּזַּרְנוּ תּוֹדוֹת.
שִׁקַּרְנוּ. כְּאִלּוּ אָהַבְנוּ.
הָיִינוּ קָרְבָּנוֹת.
שָׁפַטְנוּ
פָּחַדְנוּ
לְלֹא תְּנָאִים.
לְלֹא תְּנָאִים.
גְלַיְכְשַׁלְטוּנְג
גְלַיְכְשַׁלְטוּנְג!
*גְלַיְכְשַׁלְטוּנְג = הוֹלָכָה בַּתֶּלֶם, הַאֲחָדָה
"חוף אסור לרחצה" 2010
מעולה!
ענת יקרה,
תודה 🙂
נטלי
מצוין
הבעיה שאף פעם לא יודעים איך עושים את זה…
מה נכון? מה כן ומה לא?
לוסי יקרה,
אני לא יודעת. אולי זה ענין של בגרות, אולי של תבונה. אולי פשוט למצוא את האנשים הנכונים שילוו אותך בדרך.
וגם אם מרגישים שכל מה שעשינו זאת מסכת טעויות… כנראה שהכי נכון זה לסלוח על זה שאנחנו בני אדם. וזה בעיניי מתעלה על כל אנושי.
נטלי
הי נטלי,
אני לא בטוחה של טעמת טעמה של אמת,
כי שירך אמת הוא, וגרם לי להרהר על הפגיעה והסליחה, כי זה נכון, אבל לפעמים לי בא לצעוק לפוגעים:"די! די לפגוע ולהתנצל" אני אסלח, אני סולחת אפילו בלי להתנצל, כי לי ברור שאין אדם רוצה לפגוע עם כוונה כזו, ועוד ברור לי שאנשים פשוט חושבים שזה בסדר, כי למדו אותם בגן שיש מילת קסמים שנקראת סליחה אני מצטער, אבל מי שרוצה באמת להיות קוסם, צריך ללמוד לעשות דברים במרחב האנושי באופן כזה שמראש אף אחד לא יפגע. האם זה אפשרי? לא יודעת. אני לפחות משתדלת… וזה כבר חצי הדרך לעשות קסמים. ולאלו שהולכים בתלם האחד אפשר לומר שיש עוד תלמים להיות בהם גליכשלטונגים:)
סיגל יקרה,
לא לפגוע זה בהחלט מעשה קסם. כולנו פוגעים ונפגעים. גם אני פוגעת ונפגעת. אני נוטה לחשוב שמי שפוגע עושה זאת ממקום פגיע.
וכשנפגעים, אז יש אנשים שכותבים על זה, גם מדברים על זה – לפעמים עם האנשים הלא נכונים ומנתחים. מנתחים עד מוות כדי שלא יכאב ולעיתים גם אומרים דברים שמתחרטים שנאמרו. לכן לעיתים בדרך לסליחה, אנחנו פוגעים עוד כמה וכמה פעמים – באחרים, יותר בעצמנו, מפרים אמון כדי לסלוח. זה חלק מהצורך להרגיש נאהבים.
להגיד סליחה זה חשוב – אם מתכוונים. לסלוח זה קשה יותר. בעיקר לעצמנו על כך שהמשכנו לחוות את הפגיעה כשכבר הייתה מאחורינו. וגם שלא סלחנו על מי שהיה ראוי לחמלה. אלו דברים יפים ויש אומרים שזה אפשריץ יש גם אנשים שטובים בזה יותר מאחרים. בטח יותר ממני. העניין הוא ללמוד מהם שכנראה לסלוח זאת הדרך כדי להמשיך הלאה.
תודה על תגובתך.
נטלי
הזכרת לי פתק שמצאתי שכתבתי בגיל עשרים שזה מאוד מזמן, בפתק כתבתי על חבר שפגע בי וממרחק הזמן עקבתי אחרי עצמי מתפתלת שם בין הכאב והכעס וההבטחה שלא לסלוח לעולמי יד, לבין החיפוש הפנימי אחר המקום הזה שסולח. כל זה התבצע בלי שהייתה התנצלות מהצד הפוגע. מה שהבנתי כבר אז, זה שאם לא אמצא בי מקום שסולח תשאר הפגיעה וכאבה בתוכי, ומזה ניסיתי להפטר. חושבת שברגע שהבנתי שלא האדם הזה היה נגדי אלא ההשארות שלי במצב פגוע היא שפועלת נגדי, עשיתי ניתוח דמיוני להסרת הפגיעה כאילו היה להפטר מגידול ממאיר ונשארתי חלקה.
מאז עוד נפגעתי ועוד סלחתי, אבל עם הזמן זה הפסיק לפגוע לי באופן של פגיעת עומק, והסליחה הפכה להיות מהירה וקלה, כי למדתי שזה לטובתי.
והפוגע? הוא צריך לעשות עם עצמו את העבודה שלו. להתנצל זה יופי. לקבל סליחה מהנפגע זה נחמד. אבל אדם נשאר עם הפגיעה שהוא פגע עד שיסלח לעצמו, וממש ממש "יעבור לו" זה רק כשהוא יעבור למצב התכווננות פנימית אמיתית שלא לפגוע באחר.
זאת בעיני דעתי העבודה, ושכרה הקיסמי בצידה:)