תשורה

*****

חָשַׁבְתִי שֶׁשֶׁבַע יַסְפִּיקוּ לַקְּשִׁישָּׁה הַצַּחְקָנִית

הָיִיתִי מוֹשִׁיטָה תְרֵיסַר לָאִישׁ שֶׁקוֹלוֹ אָבַד

כִּי אָהַבְתִי עֵינָיו וּצְחוֹקוֹ.

מַתִּירָה עוֹד שֵׁשׁ לַזַּמָּר שֶׁכּוּלָם אָהֲבוּ

לַהוּא שֶׁאָחַז בָּהֶם עַד שֶׁנִּגְמַר –

הָיִיתִי נוֹתֶנֶת מַה שֶׁנִּשְׁאַר

וּלְלא הִסוּס.

אֶת שְׁנוֹת חַיָּי הָיִיתִי מְחַלֶּקֶת

לְמִי שֶׁיַעֲשֶׂה בָּהֶן שִׁימוּשׁ הוֹלֵם.

מוּל כָּל הָאֲנָשִּׁים שֶׁצָּחֲקוּ לִפְנֵי מוֹתָם

אֲנִי מְבַקֶשֶׁת סְלִיחָה כִּי הֲיִיתֶם רְאוּיִים.

בִּמְקוֹם אֲבָנִּים שֶׁיָלִיטוּ אֶת חַיֶיכֶם

אֶפְרוֹשׂ לָכֶם אֶת מִכְסָתִי בִּנְדִיבוּת אֵין קֵץ.

אינני יודעת כָּמָה שָׁנִים יֵשׁ בִּרְשׁוּתִי

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת לְעוֹד כַּמָּה אֲנָשִׁים

לא אֶתֶּן לָלֶכֶת.

אֲנָשִׁים שֶׁל הָעוֹלָם, אֵינְכֶם שֶׁלִי.

זוֹהִי תְשּׁוּרָתִי לָכֶם הַיוֹדְעִים לִחְיוֹת.

עַל אֱנוֹכִיוּתִי.

זכות הצעקה