אמנות נטו מציירת ומאיירת כל הזמן
איור חופשי לשיר הידוע של דליה רביקוביץ "הבגד"
"אֲבָל הַבֶּגֶד, אָמְרָה, הַבֶּגֶד בּוֹעֵר בָּאֵשׁ.
מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת, צָעַקְתִּי, מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?
אֵין עָלַי בֶּגֶד בִּכְלָל, הֲרֵי זֹאת אֲנִי הַבּוֹעֶרֶת".
איור חופשי לשיר הידוע של דליה רביקוביץ "הבגד"
"אֲבָל הַבֶּגֶד, אָמְרָה, הַבֶּגֶד בּוֹעֵר בָּאֵשׁ.
מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת, צָעַקְתִּי, מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?
אֵין עָלַי בֶּגֶד בִּכְלָל, הֲרֵי זֹאת אֲנִי הַבּוֹעֶרֶת".
אילנה, משאיר אותי במחשבה – מעניין שזה החלק העליון שלה שבוער, ובתוך מין קוביית אש (אוקסימורון תודעתי)
מעניין השילוב של שני הדברים. האיור יפה
ציור מקסים ספק בגד ספק אש, אישה ספק צועקת ספק רוקדת, מתאים בדיוק לשורות הנפלאות של השיר הזה, שורות שצרובות אצלי כמו במכוות אש
היי אילנה
האדום מזכיר את הדגים, דיאלוג טוב, תחושה של זרימה בים וביבשה
להתראות טובה
אני מפרשת גם את השיר וגם את הציור ה"בוער".
כבעירה מן הבפנים אלא בחוץ. אני הרגשתי גם שבפיסת הבד האדומה לכאורה היא בעצם פיסה מגופה, ולא כפי שאפשר לחשוב ממבט ראשון שזהו הבגד עליו מדובר.
שיר מקסים של דליה רביקוביץ", ועבודה נפלאה שלך, כרגיל.
שלך בהמון הערכה-
עדי בןזקן
אהבתי את המיניליזם.את הניגוד בין התנועה לריבוע, את הכוח של הריבוע האדום שצועק "זאת אני הבוערת".
היא בוערת אבל בעירתה לכודה בריבוע ותנועתה המתכלית נרשמת כריקוד שאיננו נגמר לעולם . הבעירה נמשכת ונמשכת.
כמו השיר כמו הציור . מוות אמנותי מתמשך . בסוף היא באמת נשרפה.
יפה בעיני האדום אש. אדום יש בו כל כך הרבה.
אני מאוד אוהבת את השילוב של הטקסט ביחד עם הציור. מוזר שבציור היא בוערת רק בחלקה העליון ולא בכל גופה. אבל אני מניחה ששם נמצאים בדר"כ הדברים שבוערים. הלב, הראש, המחשבות, הרגשות וכו".
שיר מכונן, משוררת מחוננת והפרשנות שלך…ובכן…
מדליקה.
🙂
תודה לכולכם על התגובות המפרגנות..!
אילנה
אני אתייחס לציור במיוחד במנותק מן השיר.
יש לציור אמירה מאוד קונטרוורסית, הדמות הנשית עטופה כולה בבגד שאין בו סממנים מיניים. חנוטה במכנסיים ועטופה מכף רגל ועד ראש בבגדים הדוקים. את מציירת דמות שבורחת מן המיניות שלה. ובמעל הכתם האדום הוא כתם שגם הוא מכיל את ההתלבטות הזאת. אדום של תשוקה שקלוע בתוך מרובע אדום.
כמו איזו פליאה של הדמות הנשית בדבר הבעירה הזאת.
גם הבעירה היא של משהו בצורת כתם שחורג מגבולות הבגד ואין זה משהו שמכסה את הדמות הנשית כמו מלבוש אלא מותיר את הדמות הנשית מתחתיו כמו מכסה אותה ומסתיר משהו ואינו מעלים אותה.
אני גם מסכימה עם אמיר אור נדמה לי, שהריבוע האדום מופיע בחלק העליון של הגוף ולא בחלק התחתון. לפי הפרשנות שלי ניסיון נוסף להתחמק מן התשוקה הבוערת.
להניף את התשוקה כמו מטפחת או להתעטף בה או להתנער ממנה. גם התנועה של הדמות היא כמו רוצה לרקוד ולנוע ורגל אחת נעה והשנייה יותר עומדת . כמו צריך להיאחז בקבוע ואולי לנוע באותה מידה.
הידיים שמסתתרות מתחת לכתם האדום האחת גדולה והשנייה יד מהצדודית שלה והיא קטנה. כל הזמן התלבטות ומאבקים. בחלק התחתון כל הגוף עטוף ובחלק עליון לבישת גופיה כמו רצון להתפשט. ואם כבר להתפשט אולי עדיף מאחורי למסך הזה של האדום. הוא כאילו מעניק את הלגיטמציה.
בדמויות הנשים שלך הקוןדמות ציירת תוי פנים לדמויות הן היו נשים בשלות רוקדות מתבוננות חושבות. וזו מנסה למחוק את האישיות שלה.
אני רוצה לחבק את הדמות הנשיתבציור הזה. לחבק כאחות כמי ששמחה בקיומך כציירת כאמנית.
שלך
שושנה
תודה שוש. ראייה והתבוננות מעמיקה… אגב רק הציור הזה ישן יותר – לפני כחודשיים בערך וחלק מסידרה גם הוא, של מעין צלמיות חסרות זהות.