אמנות נטו מציירת ומאיירת כל הזמן
אמנות חווייתית
האמן הגרמני קרסטן הולר (Carsten Höller ) הציב לפני כשנה באולם הטורבינות הישן שמהווה את האולם המרכזי של ה-טייט-גלרי בלונדון, 5 מיגלשות מתכת שבהן יכול הקהל לגלוש.
אורך המגלשות בפרוייקט שנקרא Test Site 2006 היה 58 מטר.
הסביר הולר: "המגלשה היא בעצם פסל שאתה יכול להיכנס לתוכו, דבר שהשתמשו בו פסלים בעבר, אבל ההבדל בין המיגלשות לבין פסלים אינטראקטיביים אחרים הוא שהאדם שנכנס לתוך הפסל יכול לעבור בתוכן ממקום למקום, ולחוות סוג של "נסיעה"
( Transportation ) כמו במעלית או מדרגות נעות. כלומר: הוא נכנס במקום אחד ויוצא במקום אחר".
המעבר במיגלשות הוא חלק ואינו דורש הפעלת אנרגיה אבל יחד עם זאת מעורב בו סוג של הנאה מלווה בפניקה, ואלמנט ריגשי, משהו בין עונג לשיגעון.מה שהוא מכנה voluptuous panic .
מה שעניין את הולר בו זמנית הם גם החוויה הויזואלית של התבוננות באנשים גולשים בתוך הפסלים שלו וגם החוויה של ההתבוננות בתוך המגלשות עצמן. האדם המתנסה בגלישה משתתף פיזית וחווה גם את חויית ההתבוננות והחקירה של פנים הפסל באופן פיזי, ויחד עם זאת גם הוא חווה וחוקר את התנהגותו שלו עצמו.
הולר, יצר בעבר כבר מספר פרוייקטים חוויתיים דומים במקומות שונים באירופה, ב-1996 יצר את ה- Flying Machine שבה העיפו המשתמשים את עצמם באויר, או
ה- Frisbee House ב-2000 שבו נכנסו אנשים לחדר מלא בצלחות פריסבי.
כיום, מוצבות מגלשות נוספות של הולר ב-6 גלריות נוספות. הוא התייחס אל הפרוייקט ב-טייט כאל פרוטוטייפ, דגם – והחזון שלו הוא שילוב המגלשות בפרוייקטים סביבתיים עירוניים ואדריכליים.
.jpg)
אני פחדנית. לעולם לא הייתי חוקרת את עצמי בפנים. זה חווייתי ונחמד ומגרד את גבולות האומנות – עוד לא החלטתי מאיזה צד הגירוד.
אמנות סביבתית, שתורמת לאסטתיות סביבתית אורבאנית מצד אחד, ובנוסף מאפשרת לצופה לחוות אותה מבפנים. משפיעה עליו בצורה אמוציונאלית שלא תלויה רק בראיה ויזואלית, נהדר. (למי שלא פוחד להתגלץ")
אני צריכה עוד קצת לגדול ו..לרזות כי אנשים שמנים עפים כמו טיל . רעיון מקסים
כל כך מרהיב לעשות מגלצ"ה, כל כך כיפי… וחזק בצורה, חויה לילדים וגם למבוגרים
להתראות טובה
אילנה, אין לי מושג למה זה פסל, אבל העיצוב של המגלשות לא רע.
הסברתי: אמנות סביבתית, שתורמת לאסטתיות סביבתית אורבאנית מצד אחד, ובנוסף מאפשרת לצופה לחוות אותה מבפנים. משפיעה עליו בצורה אמוציונאלית שלא תלויה רק בראיה ויזואלית…
נראה מדהים!
אוי איך בא לי!!! זה כמו בלונה גל. אני אוהבת לגלוש ככה. רעיון אחלה לפסל.
ואחלה תמונה. 🙂
תודה יעל. כיף להתגלש וגם בנדנדות…
נראה לי כף אדיר. לפעמים אני מתנדדת גבוה על הנדנדות בפארק עם הקטן ומגלה שהפכתי לפחדנית . צריך לאתגר מחדש את הצד הזה.
פעם מי שעשה אומנות אמרו שהוא אמן ומי שעשה מגלשות אמרו שהוא עושה מגלשות. ומי שעשה מגלשות יחודיות אמרו שהוא עושה מגלשות ייחודיות. היום מי שעושה מיגלשות סופר ייחודיות הוא אמן ומי שנוחר הוא אמן נחירות, ובכלל, שמעתי שישנם אומני הפלצות נדירות, ובאמת לשמיים אין גבול אומנותי. רק חבל שאומנות טובה רואים פחות ופחות.
כן, משהו כזה …
מקומן של האסלות בבית השימוש 🙂
לא אחלוק על הבנתכם באמנות.
זה בציניות, אילנה? אני פשוט לא מבין מה נשאר מהמושג הזה כשאני רואה שמישהו עיצב מגלשות יפות וקורא לזה "אמנות סביבתית".
לא ציניות. סתם קצת מאוכזבת.
המגלשות בירושלים של ….דה פאל למה לא אמנות?
המגלשות האלה בתוך החלל עם החווייה – גם כן למה לא
גבולות האמנות התרחבו תודה לאל
לא כדאי להיתקע בסרבנות עם הגדרות .
כך גם בשירה.
ניקי דה סינט פאל
תודה מירי. התקדמנו 100 שנים מאז האסלה ועוד לא קיבלו את זה ולאן זה הוביל.
הוביל לפתיחות מופלאה בכל שטחי היצירה
הי אילנה היחלפת תמונה . יופי
כן החלטתי לחשוף את פרצופי האמיתי!
והיום עוד תמונה?
היום אני בקומיקס על עצמי. זו אני שם עם מכחול ביד אחת, ומחבת ביד שניה.
הצרה שישנם אומנים שעדיין תקועים באסלה של דושאן ולא יודעים איך להחלץ ממנה. ונמאס לי שאומרים לי איך לחוות, זה נשמע יותר כמו גננת משועממת דידקטית מאומנות נטו.
האומנות המודרנית יש בה כל כך הרבה מלל שמנסה להסביר לי ולכוון אותי וזה מאוס, זו דידקטיקה מסרסת.
תקראי את הערתי למטה.
לא, לא בשירה ולא באמנות. אם המלים תיפרצנה לגמרי גם את זה:
In 2007, the "artist" Guillermo Vargas Habacuc, took
a dog from the street,
tied him to a rope in an art gallery, and starved
him to death.
For several days, the "artist" and the visitors of
the exhibition have
watched emotionless the shameful "masterpiece" based
on the dog"s agony,
until eventually he died.
But this is not all… the prestigious Visual Arts
Biennial of the Central
American decided that the "installation" was
actually art, so that
Guillermo Vargas Habacuc has been invited to repeat
his cruel action for the
biennial of 2008.
לא יכול להיות, צער בעלי חיים לא עשו משהו? לא יכול להיות.
"Boycott to the presence of Guillermo Vargas "Habacuc" at the Bienal Centroamericana Honduras 2008"
hosted on the web by PetitionOnline.com, the free online petition
service, at:
http://www.PetitionOnline.com/ea6gk/
כולכם מוזמנים לחתום על העצומה נגד אמנות הכלבים.
הטלויזיה היתה פתוחה ובדיוק שמעתי בחצי אוזן אוצרת מדברת על תערוכה חדשה. בתערוכה יש, כך הבנתי, ישבן שמחרבן שוקולד. וצריך להתחפש לפינוקיו, ולהשפריץ איזה חומר עכור על נייר בשביל לחוות התלכלכות שממנה המבקרים עוברים טיהור נפשי.
מן חרטה כזאת, כאילו שמישהו באמת צריך ללבוש מסיכת פינוקיו בכדי לעבור תהליך היטהרות. ו-
האוצרת טענה שהמושג אומנות התרחב, משום שעולמנו התרחב, והאומנות היום "דורשת יותר חשיבה מהמתבוננים".
בקיצור, יש לי הרגשה בזמן האחרון שהאוצרים משועממים, ולכן הם מבלבלים לי במוח, ואישית אני מעדיפה לעמוד במוזיאון מול יצירה טובה לחשוב באופן חופשי, מאשר לעמוד באיזו תערוכה מול ישבן מכוער משפריץ שוקולד, או ללבוש מסיכת פינוקיו, ולחשוב את המחשבות שאיזו אוצרת משועממת חיים, נפוחה, מצפה ממני לחשוב.
בוז גדול לחירטוטי האומנות המודרנית.
🙁
וסוף סוף תצלום – יצאת מהציור אפשר לומר. נחמד!