אילנה גרף
אמנית, מאיירת, עוסקת קבוע גם בהדפס רשת ותחריט.
מאיירת לספרי ילדים, כריכות ספרים למבוגרים, כרטיסי ברכה וכדומה.
תושבת רחובות. נשואה ואמא לשתי בנות.
השכלה אמנותית: 'המדרשה לאמנות' רמת-השרון.
חברה באגודת המאיירים הישראלית.
מציגה בתערוכות ופרוייקטים מיוחדים, בארץ ובחו"ל.
בסוף 2013 כתבתי ואיירתי ספר ילדים דיגיטאלי משלי, "העדר"
שנמצא גם בתרגומו לאנגלית ברחבי האינטרנט באמזון, ibook של אפל ועוד...
הספר בגירסא העברית שלו נמצא להורדה בחינם למכשירי טאבלט.
כאן:
http://store.heliconbooks.com/?id=bookdetails&fname=flock_heb.epub
אפשר לפנות אלי בקשר לכריכות ספרים וכמובן לצורך איור ספרי ילדים.
אמנות נטו מציירת ומאיירת כל הזמן
.jpg)
קצת מוזר לראות את הציורים האלה אחרי הציורים עם הצבע. נראה כאילו זה ההתחלה של הציור והצבעוניים הם הסוף. אבל הם עדיין מעוררים בי משהו.
אילנה, זה נהדר. יש בזה משהו מרגש. זה נורא עצוב, ואם זאת גם מצחיק. (הומור מורבידי, כמובן). מאד מאד יפה.
ועם זאת, כמובן. אוי למקלדת שככה ממהרת.
תודה שירי ושירה. רק לא הבינותי מה הצחיק…
יש משהו מעורר חיוך(עצוב) בשלד דג גלמוד, שמושקע בו כל כך הרבה יופי. וגם תהליך הדהייה.
אני לא בטוחה שאני מסבירה את עצמי כיאות.
לפעמים דברים יפים מתייבשים…
כולנו נתייבש בסוף! אולי בגלל זה זה שעשע אותי. הקירבה של זה אליי. צחוק מר ומורבידי. הצלחתי להסביר?
נדמה לי שכן. העיקר שזה עבד. זה נושא שאני מטפלת בו מכוונים שונים בשניים האחרונות ועדיין לא מיציתי. (אגב,חלק מהציורים בוצגו במוזיאון חניתה האגב לאמנות עכשווית בשנה שעברה בתערוכה קבוצתית לפי שיר של אסתר ראב, המשוררת))
אילנה, אבוי, אפילו מאובן עדיין נתון לשרשרת ההפסד והכליה…
יפה.
אמיר], הפעם מדובר בחומר "קשה". סוף , מוות (לאו דוקא של אדם או מישהו חי אלא סוף של משהו, כל דבר שנגמר לחלוטין, יבש והתאבן. המאובנות לדעתי בכל זאת משאירה את זה מונצח. (אבל "יבש").
אני לא יכול להשתחרר מתחושת היופי שבמאובנות. למרות שתיארת את זה כנושא "קשה", אין לי תחושה טראגית במיוחד כשאני מביט בקבוצת הציורים
זה כבר לא טראגי, זה בשלב של אחרי.
אילנה, בהתבונני בשלושת הרישומים אני מזהה ניגוד ויזואלי מעניין בין החיוּת של המאובן האמצעי לבין היותו מאובן כפי שהכותרת מעידה עליו. וברישום השלישי הוא אכן מתמעט ובו זמנית הופך בעיני רוחי למאובן של עובר, גילגולו של הרישום השני. יש כאן, מצד אחד התמעטות ומצד אחר גילגול הפוך של החיים כלומר מן החי אל העובר החי אמנם אבל מכונס עדיין ברחם (המאובנת אף היא). ברישום הראשון מופיע הקו כתוחם את הצורה. שם, באופן מוזר, המאובן הכי מצוייר. כלומר יש איזו השטחת הנפח או יותר נכון השטחת התבליט שיוצר המאובן. מכיוון שכך אני מתקשה לדמות אותו למצב מפותח יותר של הרישום שמתחתיו. שני הרישומים ההתחתוני מדוייקים עוצמתיים ועדינים כאחד ומעוררים את הדמיון.
חמוטל, תודה על ההתייחסות. 3 העבודות הן חלק מכמות די גדולה של עבודות שרק לקראת סופה קראתי לה מאובנים. זו סידרה משמעותיתי עבורי באופן אישי כיון שהיא מתארת תקופה מסויימת ומשקפת אותה. יתכן שהבחירה שלי ב-3 אלה דוקא או אולי הסדר שבו שמתי אותם כאן (כשהתכוונתי לתאר תהליך של התמוססות) אינו הכי נכון.
(היום אני בכוון של להתמקד בעבודות מהסוג של השלישית שהעליתי כאן).יש עוד כמה כאן תוכלי לאתר אותם בקלות הם בשחור/לבן: אשמח לשמוע את דעתך.
http://www.flickr.com/photos/ilanagraf/sets/72157603135453389/
אילנה, וואו, הלכתי לפליקר והוצפתי ביופי הצורב של עבודותייך. אלה הם בתי פיוט. כל בית ניתז, ונטבע בתודעה. המשפטים והציור הם אחד, והציור- ציור הוא אחד. את מראה לצופה את הים שלך והוא גועש איתו, געישת רגע מטלטלת ואז בא הים הבא או הדג האדום. הייתי בְּתמונה עזבתי וחזרתי אליה. ורציתי עוד ועוד ומה שהיה נהדר זה שהיה עוד ועוד וכל פעם אחרת. כשרואים את המכלול הזה מתבררת בתוכו מיד העבודה הראשונה בשלישיה שבבלוג.
היה מעניין השימוש באותיות הדפוס בכמה מהעבודות. בתחילה צרם לי, ואז הגעתי לעבודה The right to die with honor, זו בה המילים מופיעות, קטנות יותר, על גבי רקע כהה. דימיתי זאת לשקית קרטון,שהושלכה במקרה אל הים, כמו פיסת עיתון שצללה וכולעת בתוכה שלד. אקראיות בעלת משמעות. צילום של רגע חולף.
תודה לך.
תודה חמוטל, על ההתבוננות הרגישה. ריגשת אותי מאוד!
אוהבת את רעיון המאובנים.במיוחד את העבודה השנייה שיש בה מן התקווה בגלל הכתם הלא ברור שיוצר שכבה נוספת שמזכירה את היד שיצרה , את המקריות , הרגע לעומת ההנצחה הן באבן והן על ידי האמנית. לא נותנת לדברים להעלם והם כאן ביצירה. עד כמה שהיא תשרוד.להתמדה הזו בנושא הדגים יש גוון של אהבה.אהבה לנושא,מיצוי,נאמנות ואף שליחות . הדגים הם ודאי מטאפורה אבל בסוף זה מגיע לצופה ואני כצופה בלי ממש לדעת מה משמעותה מרגישה שדיברו אלי בתשומת לב.
השלישי פשוט קסום
וכל הסדרה בפליקר . מאוד מעניינת.
Thanks נשיקות!
השם של הסידרה, מאובנים, זה מה שיקרה בסוף חכוחנו.
מה שמזכיר לי שהדג אפילו נוצר לפני האדם.
להתראות טובה