אמנות נטו מציירת ומאיירת כל הזמן
לבבות בבית המדרש
***
רעש הכדורים פילח לבבות בדממה
ריצפת אבן נשפך דם ויצאה הנשמה
ליד מדפים עמוסי ספרי משנה וגמרה
שוד ושבר אללי, מה מרה הבשורה.
***
בן בלייעל עלוב נפש רוצח נתעב
בן עדת קצבים, צמאי דם וקניבלים מתועב
דם ילדים ואברכים על מזבח שנאתם
שוד ושבר אללי, דמם כמים זרם.
***
יותר ממאה שנה, דבר לא השתנה.
הם נלחמים בנו, ללא אבחנה.
הימין מתחבט, השמאל נותן במתנה.
שוד ושבר אללי, מה צופן העתיד בעוד תחנה.
***
יש לנו ריבונות, ועצמאות מדינית.
איבדנו עוצמתנו, בצורה אווילית.
הלכנו בעקבות דינים והלכות מערב,
שוד ושבר אללי, המזרח בדמינו מעורב.
***
העולם הנאור רואה דמנו ב"זול"
על משקפיו אידי נפט, מרוחים בליזול.
מ"עם הספר" מבקשים לנהוג מוסר
שוד ושבר אללי, לכסות על ערוותם בודאי.
***
"קום התנערה עם חילך"
שמור על זה הטף,
מחירו של זה הדם, לא נקם!
שוד ושבר אללי, רק כוחנו, יצילנו מידם.
***
חיים אברהם
מרץ
אני לא חושבת שכוחינו הפיזי. כי כוחינו ועוצם ידינו לא סייעו לנו. רק אמונה ומעשים טובים.ה" דורש מאיתנו יותר מצבא וחיילים.
ובקשר לשאר אני בהחלט מזדהה ורואה בך אמיצה שהעלית את זה כאן.
מקומם של הלבבות הוא כנראה בכל זאת בבית החזה ולא בבית המדרש.
לאמיר אור
"מקומם של הלבבות הוא כנראה בכל זאת בבית החזה ולא בבית המדרש", לא הבנתי.
– כלומר בבית המדרש אין לב,
זו מטאפורה מאוד ברורה.
למה כיוונת?
תשובתך חשובה לי מאוד.
לא, לא במובן זה שבבית המדרש אין אנשים עם לב – באשר האדם שם הלב.
אבל "בית המדרש" מזמין פה את הלבבות לדיבור דידקטי פוליטי שאינו לרוחי. אני מעדיף את הלב בכאבו ואושרו בלי הדיבור הזה, ולא כדלק לתלמוד שירה מן הסוג הזה. מעדיף להקשיב ללב ישר מבית החזה, כלומר בחוויה הרגשית המיידית.
אני מניח שדי ברור שהשיר הוא שיר שיוצא מבית החזה, הרי הוא כתוב בנאיביות ובחוסר תחכום. לכן הוא דקלראטיבי.
ערכו הוא בהיותו מסמך של מי שכתב אותו בסער רגש אני מדמיין לחשוב שהכותב הוא איש מבוגר שאת חווית הקיום חש על בשרו. ומכאן המליצות.
מוזמן לשירים הנאביים שלי.
אינם מתוחכמים, ישר לבטן של האדם הממוצע בישראל ולא למדפי הספרים.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=419114
איתך ההבנה והסליחה.
אמיר אני רואה את השיר במבט יותר רחב. בית המדרש זה במקרה זה, כיון שהפיגוע קרה בבית מדרש. זה יכול באותה מידה לקרות בכל מקום. הוא מכוון לדעתי יותר לקיום שלנו פה. של כל סוגי האנשים שחיים בישראל.
אילנה, כן, הפיגוע היה בבית המדרש. אבל לטעמי הצירוף "לבבות בבית המדרש" הוא עניין אחר, ממילון אחר.
יוסף, אשר לאופי שירים – נאיבי לחוד ודקלרטיבי לחוד (שיר יכול להיות גם מתוחכם ודקלרטיבי).
חיים, השירה כפופה גם לכללים פשוטים של תקשורת בין בני אדם. כדאי להשאיר גם לקורא משהו להסיק ולהרגיש.
וחברים, לא התכוונתי להוציא את הרוח משום מפרש, אבל רציתי להעיר משהו על הכיוון. אתכם הסליחה.
תודה לך אילנה על פרסום השיר באתר.