שלמה אֲבַיּוּ: שיר ושיח משורר ומתרגם
.jpg)
פרטי הספר:רפי וייכרט, שברים ומכפלות, קשב לשירה, ת"א
.
זהו ספר השירה התשיעי במספר של רפי וייכרט – המשורר הרגיש, המתרגם המעולה, והעורך עתיר הפעלים. הוא נוטה לשייך את עצמו לדור המשוררים שהופיעו על במתה של קריית ספר בראשית שנות התשעים. כיוון שאיני חוקר ספרות וקריאת הספרים אצלי כאוטית ואקלקטית לחלוטין – לא אני האיש שיכול להגיד מילה, אם מחוץ לכרונולוגיה ולגיל, יש סממני תוכן וצורה משותפים המאחדים את רפי ובני דורו לכדי "משמרת" או "אסכולה".
אולי זו תקוות שווא, אבל אני מקווה שמבקרי הספרות וחוקריה יעשו באחד הימים מלאכה שיטתית ויבליטו למעננו את המייחד והמאפיין כל משורר במסגרת דורו. מומלץ שיחדלו לשוב ולדשדש רק בשירת המעטים שעשו להם, או שעשו לעצמם, שם ורייטינג בגיבורים.
את ספריו הקודמים של רפי קראתי להנאתי, מבלי לעשות השוואות ולרשום לי שיטתית מסקנות כלשהן. מבלי לגרוע מכבוד ספריו הקודמים, רוצה אני להסתכן ולומר ש"שברים ומכפלות" הוא הטוב בספרי שירתו עד עתה.
טבעי שגם אצל גדולי השירה, יש שירים מהממים ומרשימים בכל ספר שכתבו, ובה-בעת שירים צנועים, חסרי ברק. בספר שלפנינו, שקראתיו לאטי ובשלווה שבתית נינוחה – לא מצאתי להפתעתי שירים חלשים. רפי לא איבד גובה מן הפתיחה ועד לנעילת הספר.
.
החלוקה לשערים בספר אינה לשם "איוורור" או מרגוע גראפי לעינו של הקורא. החלוקה נדרשת ומוכתבת על ידי התמאטיקה:
בשער הראשון, "בשכונה הישָנה" – תמונות אקוורל קטנות וזכרי מראות מרמת אביב של ימי ילדותו שאליה שב פיזית ונפשית.
"שלוש, ארבע ו" – שירים מכמירי לב לדַר, בתו שמלאו לה ארבע, ואשר להופעתה בחייו, מייחס אני תרומה לא קטנה לתהליכי ההבשלה והעמקה שהיטיבו עם שירתו, לצד התנסויות נוספות, כפי שנראה בהמשך.
"שברים ומכפלות" , מכנס שירים קיומיים על זיקנה ומוות (נושאים מובנים בגילי המתקדם, אולם, מתמיה מעט בשביל משורר בן ארבעים פלוס בסך הכול…), חלופיות ומועקת הקיום, הבדידות שאין מפלט ממנה. היה מי שאמר בנימה צינית כלשהי שצרות ופגעים עושים טוב למשוררים, כמעט נשמע כמרשם והמלצה, אולם, עלי לציין שגם מן המר והמריר בחייו, השכיל רפי להפיק את ההעמקה וההשבחה שהזכרתי.
ב"ספירה מחודשת", מופיעות דמויות נשיות שהותירו חותם או כווייה בחיי הכותב: אהובה, אם, ואיך לא? – בת, כמובן.
"אבי בגבורותיו (י"ד מרירים)"-מִקבַּץ שירים חזק במיוחד, מכאיב ואכזר בגילוי הלב שבו, המגולל ניכור חריף בין בן לאביו-מולידו.
ב"מניין אחרון", שער החותם את הספר, נפרד רפי באהבה גדולה מפיצ'י יהורם בן מאיר – המשורר המעולה, החבר הנאמן, הגבר נעים ההליכות ואוהב האדם שהסתלק מחיינו בלא עת ואוהביו חשים בחסרונו.
לסיום, קריאת הספר מומלצת. שירי "שברים ומכפלות" חוזרים ומאשרים את אמיתות הכלל: על שירה טובה המשורר משלם בחלבו ובדמו, אולם, הקורא הטוב יוצא נשכר ומחכים. שירה, גם בנוגעה בתכנים כאובים, לעולם אינה מדכאה או משתקת. נהפוך הוא – משבי הרמוניה, סדר ויופי, תורמים לשפיותנו, מגרשים מעלינו את העצבות שפגיעתה רעה.
ש.א. דצמבר 2010
#
שלומות לשמה, וברוך הבא. אני מסכימה עם דבריך, אכן רפי לא רק משורר ששיריו מאז הולדת בתו דר, ובעצם בשנה שלפני לידתה, קיבלו עוצמה וחדות מספר לספר. שיריו לבתו מרגשים אותי עמוקות, נוגעים במקומות הרכים של הנפש.גם שיריו הנוגעים ביחסים עם אביו נכתבו באומץ ועוצמה. רפי אדם יקר, מיוחד בנועם ביושרת הליכותיו.