שלמה אביו
יליד איזמיר, תורכיה (6.2.39), עליתי כילד עם הורי (1949) גרתי בנס ציונה ולמדתי תיכון בראשון לציון. באוניברסיטה העברית בירושלים עשיתי (כשהייתי צעיר ובלתי אחראי למעשי...) ב.א. בערבית ובהיסטוריה של ארצות האסלאם, ולאחר מכן עבדתי שנים אחדות כמורה תיכון (שאני מעדיף להתכחש ולשכוח אותן!).
למילוי טפסים מגדיר את עצמי כמשורר עברי-ישראלי וכמתרגם שירה מספָרדית, קָטָלָנית ותורכית (פרוזה כתבתי ותרגמתי מעט). אבל, עם יד ללב, מעדיף את ההגדרה: "אני האיש שמָרִיבֶּל אֶסְפִּינוֹזָה אָגִילָר אהבה לרגע קט", ומן הכַּן הזה איש לא יוריד אותי...
לפני צאתי לגמלאות עבדתי שנים אחדות באוניברסיטאות תל אביב ובר אילן: בראשונה כעורך לשוני ב"מכון לחקר הציונות" ובשנייה ב"מרכז שלמה מוסאייף לחקר הקבלה", אליו חזרתי אשתקד (2009) לצורך פענוח ותרגום כתבי יד נדירים של בני כַּת הדוֹנְמֶה (= השבתאים שהתאסלמו), הכתובים לדינו ותורכית-עות'מאנית. פרסים בתקופה האחרונה: פרס ראש הממשלה ל 2008, ופרס מדור הספרות בקרן חבצלת (של השומר הצעיר) ל 2009.
מ 1979 – חבר קיבוץ געש. גרוש, השבח לאל, אבא לליאור וסבא לשלושת ילדיה. שתי התנסויות הטביעו חותמן עלי כאדם וכמשורר: נוף המטע בעשרים שנות עבודתי בגידולי האבוקדו והאפרסמון, ונוף המדבר בעשרים השנים האחרונות של שירות המילואים כ"תצפיתן ארוך טווח" לאורך הירדן ובדרום. ולסיכום: השירה, הספרות, והאמנות (ציור ומוזיקה בעיקר) אינן חייבות לי דבר וחצי דבר, אני חייב להן את טעם חיי ותכליתם.
ספרים שלי שפרסמתי:
2010 – מֵעֵין הבטחה, שירים, קשב לשירה
2009 – Cambio de piel en Estambul, הוצאת Diputacíón de Granada, גרנדה, ספרד
2007 – Vigia de largas distancias, הוצאת Juan de Mairena y de libros לוּסֶנָה-קורדובה, ספרד
2007 – ניווט בגבעות גורל, שירים, קשב לשירה
2006 – רוקי מרציאנו, גיבור נעורי, שירים, קשב לשירה
2000 – Monte de beatitudes, הוצאת Aleph, קָרָקָס, ונצואלה
2000 – El fin de los naranjales, הוצאת El pez soluble, קָרָקָס, ונצואלה
1994 – Caballos en Jerusalén, פלפוט, הרצליה
1994- זְקִיפֵי אַהֲבָה וּנְטִיפִים, סיפורים, ספרית פועלים
1987 – תעוקת השכבות, שירים, ספרית פועלים
1984 – צל מוּכָל, שירים, הקיבוץ המאוחד
1980 – אנקת מדרגות, רומן, הקיבוץ המאוחד
1979 – שורשי הים, שירים, הקיבוץ המאוחד
1976 – במראות הצובאות, שירים, הקיבוץ המאוחד
1973 – עשב על הסף, שירים, מ. ניומן
#
ספרי אחרים שתרגמתי:
2010 - לוּאִיס סֶרְנוּדָה, (מספרדית), תשוקה ומצוקה, שירים, קשב לשירה
2008 – ז'וֹאָן מַרְגָּרִיט (מקָטָלָנית), מבט במראָה הפנימית, שירים, קשב לשירה
2006 – לוּאִיס גַּרְסִיָּה מוֹנְטֶרוֹ (מספרדית), שיעורים באינטימיות, שירים, קשב לשירה
2004 – ז'וֹאָן מַרְגָּרִיט (מקטלנית), מעולם לא ראיתי עצמי יווני, שירים, קשב לשירה
2001 – "Ausiás March - 10 poemes 10 llengues" Ediciones 3i4,
Valencia, España
אָאוּזִיאַס מָארְצ' (בתרגומי מקטָלנית לעברית), ספר מחווה לקלסיקון הרנסנסי.
1997 – אוֹרְחָן פָּאמוּק (מתורכית), הספר השחור, רומן, כתר
1997 – לָארִי קִינְג (מאנגלית), לדבר צריך לדעת, ספר-יַעַץ, אחיאסף
1996 – לוּאִיס סֶפּוּלְבֶדָה (מספרדית), הזקֵן שקרא סיפורי אהבה, רומן, כתר
לקראת פרסום:
2011 - מעבורת בְּיַם השַׁיִשׁ (בתרגומי מתורכית), אנתולוגיה מהשירה התורכית החדשה, קשב לשירה
2011 – ז'ואן מרגריט (מקָטלנית), "זה לא היה רחוק, זה לא היה קשה" שירים, קשב לשירה
#
שלמה אֲבַיּוּ: שיר ושיח משורר ומתרגם
איזה תרגום יפה, הייתי שמחה לראות את המקור, כיוון שזה שיר בן מאות שנים ומן הסתם יש לו ניחוח מהמם. ומשהו על המשורר שרד?
תודה
שלום רות,
.
תודה על המחמאה. האנגלית של השיר אכן ימי בניימית בטרם אוחדה גם האורתוגרפיה
(נתקלתי בתופעה דומה בספר שתרגמתי לאחרונה מן הקסטיליאנית של המאה ה 17, לפני שהאקדמיה איחדה או ניסתה לאחד את צורת כתיבת המלים).
כיוון שגם בתי ביקשה ממני את המקור האנגלי – אם תתני לי את הא מייל שלך אשלח לך. בידידות – שלמה אביו
מאוד אהבתי את השיר אכן לכל חי צומח דומם
חיים על פני האדמה גם אם הם חריישיים ושתוקים ,אבל ללב כך נדמה חוקיות אחרת:
מקשיב מביט נאנח ולאחר מכן ישבר
שלום חנה
תודה על התגובה. בעיני מצא חן הצב… שאפילו הוא יכול להתאהב… ושום שריון לא יגן עליו מפני מה שצפוי לו…
בידידות – שלמה אביו
זה יפה שלמה, ומעניין החופש שלקחת לך בתרגום, הן בצורה והן בתוכן.
שלום אמיר
.
אמנם תרגום מאנגלית אינו ספל התה שלי ומה עוד מאנגלית קמאית מן המאה ה 16
היה לי יום עצוב ורציתי לכפר עליו ולכן לאחר קפה השחרית עלעלתי באנתולוגיה ישנה אצלי ו"נפלתי" על השיר הזה. אכן, נכון, אני נוטל חופש בתרגום האמנותי (להבדיל מן התרגום לאקדמיה)כי המתרגם פסוק כלשונו הריהו בדאי, אמרו חכמים, אבל פה, כיוון שלא היה לידי מילון לאנגלית העתיקה, ייתכן שנפלו פשוט שגיאות. מכל מקום, איני עומד לפרסם תרגום כזה בספר כלשהו. בא לי לעשותו ועשיתי- וירחם האל על נפשי החטאה. בידידות – שלמה
שלמה ידידי, אכן טוב השיר הזה למזור לנפש, והמתרגם לא יגונה אלא הלוואי וינוחם. בכל זאת ייתכן שאפשר לדייק יותר במובן ובחריזה. ולבל יתהלל חוגר, אעיין בו גם בעצמי 🙂
שלום אמיר
.
אתה נוגע בנקודה חשובה, דהיינו ב"פילוסופיה" של המתרגם או בשאלה איזו תכלית עומדת מול עיניו.
יש תרגומי קצידות מן הערבית, התורכית ושאר השפות שאימצו את המטריקה והאיסתטיקה הערבית, משקל היתדות והתנועות ואותה החריזה בכל השורות -תוצאת התרגום "הנאמן" משעעמת להחריד ודוחה אדם שאינו נהנה מהמונוטוניות. לאוניברסיטה זה אולי מתאים, אבל כיוון שקהל היעד שלי הוא – אני עצמי והקורא הישראלי – כדי שלב השיר והמסר יעבור אני בוחר להקריב ולוותר על המשקל והחריזה- ואז יש סיכוי שהמסר יעבור. יש מקום לטעם ולתכלית שונים משלי, וכל מתרגם מזנבו ייתלה על עץ נפרד על העדפותיו.
שבת שלום לך – שלמה אביו
אתה צודק, שלמה – גם אני לא הייתי מקריב את רוח השיר והאמירה שבו למען הדיוק במטריקה או בחריזה או אף במובן המילולי האדוק, אבל כן הייתי מנסה לשאוף להעביר את כל אלה או ליצור להם "פיצוי" דומה בשפת היעד, העברית.
במלים אחרות, תפסת מרובה לא תפסת. המתרגם הוא מין אימפריאליסט שמנסה לעשות הכל, אבל אם אינו טיפש, הוא יודע גם איפה לוותר ועל מה.