שלמה אביו
יליד איזמיר, תורכיה (6.2.39), עליתי כילד עם הורי (1949) גרתי בנס ציונה ולמדתי תיכון בראשון לציון. באוניברסיטה העברית בירושלים עשיתי (כשהייתי צעיר ובלתי אחראי למעשי...) ב.א. בערבית ובהיסטוריה של ארצות האסלאם, ולאחר מכן עבדתי שנים אחדות כמורה תיכון (שאני מעדיף להתכחש ולשכוח אותן!).
למילוי טפסים מגדיר את עצמי כמשורר עברי-ישראלי וכמתרגם שירה מספָרדית, קָטָלָנית ותורכית (פרוזה כתבתי ותרגמתי מעט). אבל, עם יד ללב, מעדיף את ההגדרה: "אני האיש שמָרִיבֶּל אֶסְפִּינוֹזָה אָגִילָר אהבה לרגע קט", ומן הכַּן הזה איש לא יוריד אותי...
לפני צאתי לגמלאות עבדתי שנים אחדות באוניברסיטאות תל אביב ובר אילן: בראשונה כעורך לשוני ב"מכון לחקר הציונות" ובשנייה ב"מרכז שלמה מוסאייף לחקר הקבלה", אליו חזרתי אשתקד (2009) לצורך פענוח ותרגום כתבי יד נדירים של בני כַּת הדוֹנְמֶה (= השבתאים שהתאסלמו), הכתובים לדינו ותורכית-עות'מאנית. פרסים בתקופה האחרונה: פרס ראש הממשלה ל 2008, ופרס מדור הספרות בקרן חבצלת (של השומר הצעיר) ל 2009.
מ 1979 – חבר קיבוץ געש. גרוש, השבח לאל, אבא לליאור וסבא לשלושת ילדיה. שתי התנסויות הטביעו חותמן עלי כאדם וכמשורר: נוף המטע בעשרים שנות עבודתי בגידולי האבוקדו והאפרסמון, ונוף המדבר בעשרים השנים האחרונות של שירות המילואים כ"תצפיתן ארוך טווח" לאורך הירדן ובדרום. ולסיכום: השירה, הספרות, והאמנות (ציור ומוזיקה בעיקר) אינן חייבות לי דבר וחצי דבר, אני חייב להן את טעם חיי ותכליתם.
ספרים שלי שפרסמתי:
2010 – מֵעֵין הבטחה, שירים, קשב לשירה
2009 – Cambio de piel en Estambul, הוצאת Diputacíón de Granada, גרנדה, ספרד
2007 – Vigia de largas distancias, הוצאת Juan de Mairena y de libros לוּסֶנָה-קורדובה, ספרד
2007 – ניווט בגבעות גורל, שירים, קשב לשירה
2006 – רוקי מרציאנו, גיבור נעורי, שירים, קשב לשירה
2000 – Monte de beatitudes, הוצאת Aleph, קָרָקָס, ונצואלה
2000 – El fin de los naranjales, הוצאת El pez soluble, קָרָקָס, ונצואלה
1994 – Caballos en Jerusalén, פלפוט, הרצליה
1994- זְקִיפֵי אַהֲבָה וּנְטִיפִים, סיפורים, ספרית פועלים
1987 – תעוקת השכבות, שירים, ספרית פועלים
1984 – צל מוּכָל, שירים, הקיבוץ המאוחד
1980 – אנקת מדרגות, רומן, הקיבוץ המאוחד
1979 – שורשי הים, שירים, הקיבוץ המאוחד
1976 – במראות הצובאות, שירים, הקיבוץ המאוחד
1973 – עשב על הסף, שירים, מ. ניומן
#
ספרי אחרים שתרגמתי:
2010 - לוּאִיס סֶרְנוּדָה, (מספרדית), תשוקה ומצוקה, שירים, קשב לשירה
2008 – ז'וֹאָן מַרְגָּרִיט (מקָטָלָנית), מבט במראָה הפנימית, שירים, קשב לשירה
2006 – לוּאִיס גַּרְסִיָּה מוֹנְטֶרוֹ (מספרדית), שיעורים באינטימיות, שירים, קשב לשירה
2004 – ז'וֹאָן מַרְגָּרִיט (מקטלנית), מעולם לא ראיתי עצמי יווני, שירים, קשב לשירה
2001 – "Ausiás March - 10 poemes 10 llengues" Ediciones 3i4,
Valencia, España
אָאוּזִיאַס מָארְצ' (בתרגומי מקטָלנית לעברית), ספר מחווה לקלסיקון הרנסנסי.
1997 – אוֹרְחָן פָּאמוּק (מתורכית), הספר השחור, רומן, כתר
1997 – לָארִי קִינְג (מאנגלית), לדבר צריך לדעת, ספר-יַעַץ, אחיאסף
1996 – לוּאִיס סֶפּוּלְבֶדָה (מספרדית), הזקֵן שקרא סיפורי אהבה, רומן, כתר
לקראת פרסום:
2011 - מעבורת בְּיַם השַׁיִשׁ (בתרגומי מתורכית), אנתולוגיה מהשירה התורכית החדשה, קשב לשירה
2011 – ז'ואן מרגריט (מקָטלנית), "זה לא היה רחוק, זה לא היה קשה" שירים, קשב לשירה
#
שלמה אֲבַיּוּ: שיר ושיח משורר ומתרגם
שיר יפה ,שלמה ,אמנם לא חיט ,אבל משורר תופר ורוקם יריעות שירה יפות ,ואיך שלמה ארצי כתב בפזמון שלו
תקוע בחליפת חיינו -מהאספקט הזה כולנו חייטים
שלום חגית,
.
תודה על דברי הידידות והנחמה. כמה שונים יכלו להיות חיי אילו הגשמתי את הנבואות שניבאו לי בילדותי…
אגב, בהיותי ילד בתלמוד תורה ובהשפעת מקובל זקן בחצרנו שאמר שכל ילד ייתכן שהינו המשיח… חשבתי שהתכוון אלי… עד שהתעללותם של ילדי השכנים ריפאה אותי מן התכלית הבעייתית הזאת… אחר כך ראיתי אצל שאול טשרניחובסקי שגם בילדים אשכנזים חפים מפשע פגע הוירוס המסוכן הזה…
בידידות – שלמה אביו
לחנה טואג
אלף סליחות על חילופי השמות. חשבתי עלייך דווקא, אבל כנראה חוסר הריכוז אחראי לזה
בכל הכבוד – שלמה אביו
מעניין. גם מההיבט ההיסטורי. הייתי רוצה עוד כאלה.
שלום אביטל
.
איני יודע אם זו תשובה לתגובה שלך, אבל דווקא השבוע שלחתי למשיב הרוח שיר בפרוזה שכותרתו "סוחר שטיחים בן גילי" המנסה לענות על שאלה שהטרידה אותי והיא:
אילו לא הביאוני ארצה כילד ונשאר הייתי בקהילה היהודית באיזמיר – כלום הייתי הופך לאינטלקטואל-אמן חופשי ולמשורר? אני נוטה לענות היום שבאווירת החנק והנמק מבפנים והדיכוי התורכי המסרס מבחוץ – בשום פנים ואופן לא!
בידידות – שלמה אביו
שלמה לשירך ניחוח ספרות קלאסית. אהבתי את הדמות מרתקת שהגורל הביא אותה אל ארץ ויעוד אחרים למרות כל החזיונות הסביבתיים לעתידה. אני חושבת שסיפורים יפים כאלה מביאים תיקווה רבה לאדם המחפש אחר משמעותו וייעודו האמיתיים. ועץ האלמוגן כה אדום ויפה. כמה מזל יש לך לשבת בצילו. אינך נידח כלל וכלל.
חגית יקירתי,
.
בניגוד למשב רוח של זלזול וביטול מתייהר כלפי משורר בן גילי מצידם של משוררים-משוררות תל אביביים צעירים… ממך, כבר מן המפגש הראשון הרגשתי חיבה וכבוד, משב רוח חיובית דווקא. לא מן הנמנע שהסיבה היא שלא היה לך צורך בשחצנות הנבובה ההיא שכן את זוכה להערכה של שירתך ויודעת שכולנו רק תלמידים זוטרים וקטנים שבקושי נוגעים בשולי אדרתה של המלכה האמנות.. אם בכלל נוגעים…
ובנימה אופטימית זאת – שבת שלום לך – שלמה אביו
שיר/ סיפור עם נחוח של פעם. כולנו מחפשים את עצמנו ואת המקצוע המתאים, לא כולם מוצאים. המ צאותו של אדם במקום הלא מתאים גוררת אומללות
שלום גליה
.
תודה על תגובתך. אני חושב שעל האדם, ואולי גם על קבוצות יותר גדולות – לקבל אחריות על עברו. ליתר דיוק, על אותו החלק שנתון היה לאחריותו, שיכול היה להכריע. שכן תמיד יש חלק לא מבוטל שתלוי בזמנים ובמקומות שחיינו בהם ואלה איפשרו רק אופציות מעטות. השאלה השאלתית היא האם לגבי הדברים הפתוחים לך – האם את מעיזה ונועזת לבחור בהם?
במקרה שלי – בחרתילהיות משורר ולשלם את המחיר ולכן איני מאומלל ואיני בא בטענות.
בידידות – שלמה אביו
ציורי ויפה כמו סיפוריך
גלית
היי גלית,
.
תודה לך. נעים לדעת שעל אף מרחקי הגילים,משהו כן מגיע…
בידידות – שלמה אביו