שלמה אביו
יליד איזמיר, תורכיה (6.2.39), עליתי כילד עם הורי (1949) גרתי בנס ציונה ולמדתי תיכון בראשון לציון. באוניברסיטה העברית בירושלים עשיתי (כשהייתי צעיר ובלתי אחראי למעשי...) ב.א. בערבית ובהיסטוריה של ארצות האסלאם, ולאחר מכן עבדתי שנים אחדות כמורה תיכון (שאני מעדיף להתכחש ולשכוח אותן!).
למילוי טפסים מגדיר את עצמי כמשורר עברי-ישראלי וכמתרגם שירה מספָרדית, קָטָלָנית ותורכית (פרוזה כתבתי ותרגמתי מעט). אבל, עם יד ללב, מעדיף את ההגדרה: "אני האיש שמָרִיבֶּל אֶסְפִּינוֹזָה אָגִילָר אהבה לרגע קט", ומן הכַּן הזה איש לא יוריד אותי...
לפני צאתי לגמלאות עבדתי שנים אחדות באוניברסיטאות תל אביב ובר אילן: בראשונה כעורך לשוני ב"מכון לחקר הציונות" ובשנייה ב"מרכז שלמה מוסאייף לחקר הקבלה", אליו חזרתי אשתקד (2009) לצורך פענוח ותרגום כתבי יד נדירים של בני כַּת הדוֹנְמֶה (= השבתאים שהתאסלמו), הכתובים לדינו ותורכית-עות'מאנית. פרסים בתקופה האחרונה: פרס ראש הממשלה ל 2008, ופרס מדור הספרות בקרן חבצלת (של השומר הצעיר) ל 2009.
מ 1979 – חבר קיבוץ געש. גרוש, השבח לאל, אבא לליאור וסבא לשלושת ילדיה. שתי התנסויות הטביעו חותמן עלי כאדם וכמשורר: נוף המטע בעשרים שנות עבודתי בגידולי האבוקדו והאפרסמון, ונוף המדבר בעשרים השנים האחרונות של שירות המילואים כ"תצפיתן ארוך טווח" לאורך הירדן ובדרום. ולסיכום: השירה, הספרות, והאמנות (ציור ומוזיקה בעיקר) אינן חייבות לי דבר וחצי דבר, אני חייב להן את טעם חיי ותכליתם.
ספרים שלי שפרסמתי:
2010 – מֵעֵין הבטחה, שירים, קשב לשירה
2009 – Cambio de piel en Estambul, הוצאת Diputacíón de Granada, גרנדה, ספרד
2007 – Vigia de largas distancias, הוצאת Juan de Mairena y de libros לוּסֶנָה-קורדובה, ספרד
2007 – ניווט בגבעות גורל, שירים, קשב לשירה
2006 – רוקי מרציאנו, גיבור נעורי, שירים, קשב לשירה
2000 – Monte de beatitudes, הוצאת Aleph, קָרָקָס, ונצואלה
2000 – El fin de los naranjales, הוצאת El pez soluble, קָרָקָס, ונצואלה
1994 – Caballos en Jerusalén, פלפוט, הרצליה
1994- זְקִיפֵי אַהֲבָה וּנְטִיפִים, סיפורים, ספרית פועלים
1987 – תעוקת השכבות, שירים, ספרית פועלים
1984 – צל מוּכָל, שירים, הקיבוץ המאוחד
1980 – אנקת מדרגות, רומן, הקיבוץ המאוחד
1979 – שורשי הים, שירים, הקיבוץ המאוחד
1976 – במראות הצובאות, שירים, הקיבוץ המאוחד
1973 – עשב על הסף, שירים, מ. ניומן
#
ספרי אחרים שתרגמתי:
2010 - לוּאִיס סֶרְנוּדָה, (מספרדית), תשוקה ומצוקה, שירים, קשב לשירה
2008 – ז'וֹאָן מַרְגָּרִיט (מקָטָלָנית), מבט במראָה הפנימית, שירים, קשב לשירה
2006 – לוּאִיס גַּרְסִיָּה מוֹנְטֶרוֹ (מספרדית), שיעורים באינטימיות, שירים, קשב לשירה
2004 – ז'וֹאָן מַרְגָּרִיט (מקטלנית), מעולם לא ראיתי עצמי יווני, שירים, קשב לשירה
2001 – "Ausiás March - 10 poemes 10 llengues" Ediciones 3i4,
Valencia, España
אָאוּזִיאַס מָארְצ' (בתרגומי מקטָלנית לעברית), ספר מחווה לקלסיקון הרנסנסי.
1997 – אוֹרְחָן פָּאמוּק (מתורכית), הספר השחור, רומן, כתר
1997 – לָארִי קִינְג (מאנגלית), לדבר צריך לדעת, ספר-יַעַץ, אחיאסף
1996 – לוּאִיס סֶפּוּלְבֶדָה (מספרדית), הזקֵן שקרא סיפורי אהבה, רומן, כתר
לקראת פרסום:
2011 - מעבורת בְּיַם השַׁיִשׁ (בתרגומי מתורכית), אנתולוגיה מהשירה התורכית החדשה, קשב לשירה
2011 – ז'ואן מרגריט (מקָטלנית), "זה לא היה רחוק, זה לא היה קשה" שירים, קשב לשירה
#
שלמה אֲבַיּוּ: שיר ושיח משורר ומתרגם
שעור מצויין בעברית ובסטואה המגוננת
שלום מירי
.
תודה לך על תהגובה. כאשר הסטואה, אפילו היא, נחשבת ליפול – באה המגיה של מילה מהזולת ואומרת לנו- שהנה בכל זאת ולמרות הכול – אנחנו לא לבד.
שלונסקי החכם כבר אמר שכאשר מישהו נואש עולה בידו לכתבו שיר על יאוש – הוא כבר פחות נואש, ואני הקטן מוסיף, בעיקר כאשר קורא/קטראת, מישהו/י היכנשהו – מגיב/ה, אתה כבר לא ממש בודד, אתה איכשהו – פחות בודד, לא כן?
בידידות – שלמה
רק מעט מול ים הייאוש. מנסיוני כפעילת אינטרנט, הבאר עמוקה מידיי , אבל רגעי נוחם יש לעומת נצח הבדידות. בכל זאת יש.
שיר יפה ועדין, שלמה. קשה לכתוב על ילדות, על ילד, קשה להעביר זאת טרנספורמציה אמנותית, אבל כשהיד הכותבת מיומנת – זה אפשרי.
שלום יובל,
.
תודה על התגובה. אני מסכים איתך שקשה לכתוב על הילדות ומרחיב מעט ואומר – קשה לכתוב או לעשות שימוש בחומר אטוביוגרפי בלי למעוד לסנטימנטליות ולחוסר רלבנטיות הנכתב לקורא.השאלה היא באיזו מידה מצליחים אנו, אם בכלל, לעשות מן המקומי/האישי/הקרוב – משהו החותר להיות רלבנטי לקורא שאינו "מן השכונה שלי" או במלים אחרות, לגעת באוניברסלי.
כל טוב לך – שלמה אביו
את נהדרת ואת מצויינת ויחד אנו מפרות זו את זו ליצירה מדהימה. טובה גרטנר אמרו לך פעם שאין לך שום אמת מידה ושיפוט אומנותי..
ענת לויט הפעילה קשרים התפללה לאלוהים שיגאל שוורץ יוציא לה ספר. ועכשיו יש לה עוד ספר שימכור עשרה בשקל בצומת ספרים. חנה טואג עסוקה בעצמה ובלקקנות לזולת וצריכה להחליף מהר צבע בשיער. היא נראית כמו מיס פיגי על גחלים. יעל ישראל עוד נותנת לכל מיני דוקטוריות למחלות מין לכתוב מאמרים מייגעים על ספרה הגרוע. ירון אביטוב שנכשל בארץ והוציא ספרים בהוצאות קיקיוניות כמו אסטרולוג ברח לאקוודור שם יש לו עדנה. כי עברית זה אקזוטי. גם אם היה מתרגם את רות סירקיס לאקוודור היה מוכר. רן יגיל ממשיך לקדם את חסרי הכישרון כמוהו. ננס בן ננסים. איריס הוציאה את מכתוב. היה בדיוק דקה בחנויות הספרים ונעלם משם. מכר חמשה עותקים וזכה לשלל ביקורות שאיש לא קרא. המשורר הרפתן גיורא פישר עוד מחפש תכניות רדיו להתראיין בהן, יודע שספר שני כבר לא יהיה לו. ואמיר אור ממשיך עם האינטלקט שמסווה חוסר מוזה והשראה.
נהדרות כולכן…