שלמה אביו
יליד איזמיר, תורכיה (6.2.39), עליתי כילד עם הורי (1949) גרתי בנס ציונה ולמדתי תיכון בראשון לציון. באוניברסיטה העברית בירושלים עשיתי (כשהייתי צעיר ובלתי אחראי למעשי...) ב.א. בערבית ובהיסטוריה של ארצות האסלאם, ולאחר מכן עבדתי שנים אחדות כמורה תיכון (שאני מעדיף להתכחש ולשכוח אותן!).
למילוי טפסים מגדיר את עצמי כמשורר עברי-ישראלי וכמתרגם שירה מספָרדית, קָטָלָנית ותורכית (פרוזה כתבתי ותרגמתי מעט). אבל, עם יד ללב, מעדיף את ההגדרה: "אני האיש שמָרִיבֶּל אֶסְפִּינוֹזָה אָגִילָר אהבה לרגע קט", ומן הכַּן הזה איש לא יוריד אותי...
לפני צאתי לגמלאות עבדתי שנים אחדות באוניברסיטאות תל אביב ובר אילן: בראשונה כעורך לשוני ב"מכון לחקר הציונות" ובשנייה ב"מרכז שלמה מוסאייף לחקר הקבלה", אליו חזרתי אשתקד (2009) לצורך פענוח ותרגום כתבי יד נדירים של בני כַּת הדוֹנְמֶה (= השבתאים שהתאסלמו), הכתובים לדינו ותורכית-עות'מאנית. פרסים בתקופה האחרונה: פרס ראש הממשלה ל 2008, ופרס מדור הספרות בקרן חבצלת (של השומר הצעיר) ל 2009.
מ 1979 – חבר קיבוץ געש. גרוש, השבח לאל, אבא לליאור וסבא לשלושת ילדיה. שתי התנסויות הטביעו חותמן עלי כאדם וכמשורר: נוף המטע בעשרים שנות עבודתי בגידולי האבוקדו והאפרסמון, ונוף המדבר בעשרים השנים האחרונות של שירות המילואים כ"תצפיתן ארוך טווח" לאורך הירדן ובדרום. ולסיכום: השירה, הספרות, והאמנות (ציור ומוזיקה בעיקר) אינן חייבות לי דבר וחצי דבר, אני חייב להן את טעם חיי ותכליתם.
ספרים שלי שפרסמתי:
2010 – מֵעֵין הבטחה, שירים, קשב לשירה
2009 – Cambio de piel en Estambul, הוצאת Diputacíón de Granada, גרנדה, ספרד
2007 – Vigia de largas distancias, הוצאת Juan de Mairena y de libros לוּסֶנָה-קורדובה, ספרד
2007 – ניווט בגבעות גורל, שירים, קשב לשירה
2006 – רוקי מרציאנו, גיבור נעורי, שירים, קשב לשירה
2000 – Monte de beatitudes, הוצאת Aleph, קָרָקָס, ונצואלה
2000 – El fin de los naranjales, הוצאת El pez soluble, קָרָקָס, ונצואלה
1994 – Caballos en Jerusalén, פלפוט, הרצליה
1994- זְקִיפֵי אַהֲבָה וּנְטִיפִים, סיפורים, ספרית פועלים
1987 – תעוקת השכבות, שירים, ספרית פועלים
1984 – צל מוּכָל, שירים, הקיבוץ המאוחד
1980 – אנקת מדרגות, רומן, הקיבוץ המאוחד
1979 – שורשי הים, שירים, הקיבוץ המאוחד
1976 – במראות הצובאות, שירים, הקיבוץ המאוחד
1973 – עשב על הסף, שירים, מ. ניומן
#
ספרי אחרים שתרגמתי:
2010 - לוּאִיס סֶרְנוּדָה, (מספרדית), תשוקה ומצוקה, שירים, קשב לשירה
2008 – ז'וֹאָן מַרְגָּרִיט (מקָטָלָנית), מבט במראָה הפנימית, שירים, קשב לשירה
2006 – לוּאִיס גַּרְסִיָּה מוֹנְטֶרוֹ (מספרדית), שיעורים באינטימיות, שירים, קשב לשירה
2004 – ז'וֹאָן מַרְגָּרִיט (מקטלנית), מעולם לא ראיתי עצמי יווני, שירים, קשב לשירה
2001 – "Ausiás March - 10 poemes 10 llengues" Ediciones 3i4,
Valencia, España
אָאוּזִיאַס מָארְצ' (בתרגומי מקטָלנית לעברית), ספר מחווה לקלסיקון הרנסנסי.
1997 – אוֹרְחָן פָּאמוּק (מתורכית), הספר השחור, רומן, כתר
1997 – לָארִי קִינְג (מאנגלית), לדבר צריך לדעת, ספר-יַעַץ, אחיאסף
1996 – לוּאִיס סֶפּוּלְבֶדָה (מספרדית), הזקֵן שקרא סיפורי אהבה, רומן, כתר
לקראת פרסום:
2011 - מעבורת בְּיַם השַׁיִשׁ (בתרגומי מתורכית), אנתולוגיה מהשירה התורכית החדשה, קשב לשירה
2011 – ז'ואן מרגריט (מקָטלנית), "זה לא היה רחוק, זה לא היה קשה" שירים, קשב לשירה
#
שלמה אֲבַיּוּ: שיר ושיח משורר ומתרגם
שלמה שלום,
יפה האופן שבו אתה מתאר את אהובתו של בודלר. יפה שאתה רואה אותה לא מבעד לעיניו, כפי שבדה אותה מתוך צרכיו, אלא אותה עצמה במצבה העגום, התלוש.
זה שיר פמיניסטי הייתי אומרת, שיר שיש בו רגישות רבה ואהבה לאישה המתוארת, וזה לא עניין של מה בכך בתרבות שבה אנחנו חיים. גם בתרבות השירית.
שלום חני
.
תודה לך על התגובה. איני יודע אם השיר פמיניסטי. הנשים אינן צריכות אותי על מנת להשתחרר. אני חרד לשחרורם של הגברים שכן, כל עוד הנשים אינן משוחררות – אנו הגברים נמשיך להיות םגומים ולא ממש משוחררים. השיר למעשה מבכה את האבדן של צלם האדם הנגרם לנשים.
הגברים או "ההוא" וה"אני" השירי הם רק כדי לחזק את האופצייה האבודה לכולנו
בידידות – שלמה אביו
שיר יפה ומכמיר לב
עצוב
מה קורה לילידות היפות השחורות, כשהן מתגלגלות ממקור מחצבתן האותנטי להוויה האורבאנית המשחיתה
ואת השירים של בודלר על ז'אן דיבאל השחורה הגדולה אהבתי
כמה מכווצת הוויתה והוויתן של השחורות מציורי גוגן בקובות הזנות של העיר הגדולה מדריד או פאריז
או תל אביב של התחנה המרכזית
שיר נוגע, שלמה
שבוע טוב
שלום חנה
.
במקורותינו כתוב – בנו ישראל נאות הן – אלא שהעניות מנוולתן. אני מתקן ואומר – נשות כל העולם נאות הן וראויות להיות יעלות או נמרות אהבה יקרטת – אלא שהמציאות האכזרית והאיוולת האנושית או הפנאטיות מוחקות לנשים את דיוקנן
בידידות – שלמה אביו
'מוצלח' המסע במקום ובזמן שעושה אהובתו של בודליר וחזקה האמירה האירונית לגבי חלומותיה והתגשמותם
שלום אהוד
תודה עלתגובה הידידותית. כואב הלב שגם בדורנו מתקדם כביכול, עדיין נוהג הסחר האיום והזוועתי בנשים, אבל גם אלב שאינו נמכרות לזנות ולעבדות משפילה – מדוכאות לצערנו בהרבה מאוד חברות, גם בתוכנו.
בתקווה לעתיד טוב יותר
שלמה אביו