תאסוף
תֶּאֱסֹף
צְבָעִים אֲחָדִים מִצִּבְעֵי הַקֶּשֶׁת
וְעוֹד כַּמָּה צְלִילִים מִמְּחוֹזוֹתֵיהֶם
תֶּאֱסֹף כַּמָּה מִלִּים
תֶּאֱסֹף – אָמַרְתִּי לְעַצְמִי –
תֶּאֱסֹף לְךָ כַּמָּה זִכְרוֹנוֹת
וְיֵעָשֶׂה לְךָ נֵס.
חג שמח והלוואי שנמשיך לאסוף.
איך דבריה של חנה טואג, בעת קבלת פרס קוגל, לא יכולים היו להזכיר לי שיר זה?
טוב שנזכרתך, צדוק. צבעים, צלילים ומילים כתשבץ זיכרונות וכנתיב לנס. הלוואי ושיר כזה ייעשה זאת מחוצה לו. חג שמח
ענת הי — תודה והלוואי.
צ
אני שמחה שיש לי הזכות והאפשרות להגיב על שירך. ובצניעות, כמעט התנצלות, של לא-משוררת אומר שכששיר הוא כל כך ברור ומדויק ובטוח הוא נחרט בזכרו על כל טעמיו וצבעיו.
רקפת הי,
תודה על קריאה ותגובה מלאה בטעמים ובצבעים — והלוא אלו, כפי שגם ענת הזכירה, הם המצע להתהוות נס הזיכרון והיצירה.
צדוק
מקסים שירך
נס השיר
והיוצר הוא אספן נצחי ,או שמא צייד מראות
צלילים ריחות
והוא רוקח מהם מנגינות
מילים
אהבתי את השיר, צדוק
חנה הי,
תודה וגם תודה על דברייך המעוררים בטקס על נס היצירה (והקריאה! — גם היא נס…וכך גם הכתיבה על הקריאה…).
חג שמח וברכות — צדוק