עוד עמוד מ"עמוד-שניים ליום" שכותרתו "דויד מחנך את עצמו להתגבר על הבושה, ואני מאושר מהיותי רוקד, כי יש לי תחושה שעל רחבת הריקודים יצר הטוב גובר על יצר הרע"

דויד מחנך את עצמו להתגבר על הבושה, ואני מאושר מהיותי רוקד, כי יש לי תחושה שעל רחבת הריקודים יצר הטוב גובר על יצר הרע

תקוה אומרת, הריקודים האלה שיגעו את הבת של חנה, והיא התגרשה בגללם. דויד היה מספר לי כי גם הוא הולך לרקוד ריקודי עם. תחילה היה מתבייש, הן בשל כך שבא בגפו, מה שהיה מחשידו כמי שבא לחפש הרפתקה, והן בשל כך שלא נוח היה לו להזיז את גופו, כי ראה בכך חשיפה מיותרת. (אם יֵדעו הממונים עליו – כך היה חושש – כי הוא נוהג בפזיזות או בליצנות, הדבר עלול לפגוע בו.) אולם לאט לאט הרגיל את עצמו להתגבר על הבושה (הייתה לו שיטה לחנך את עצמו ולהתמודד עם מה שנתפס בעיניו כחיסרון או כפגם באישיותו). הוא היה אומר לי, יש משהו בריקודים האלה; כאילו הגוף והנפש מתחברים לאחד על רחבת הריקודים, כאילו הריקוד הוא שיח הנפש עם הגוף, שבו מקבלת אחוות הנפש לגוף ביטוי שאין לבטאו במילים. חשתי כי דויד חש אושר גדול מעצם העובדה שהוא רוקד.

   יש לי תחושה, שהולכת ומתעצבת בחלוף השנים, כי על רחבת הריקודים יצר הטוב גובר על יצר הרע. מקורה של תחושה זו כנראה בילדות: בזיכרוני, הילדות לא כללה ידיעה על קיומו של יצר הרע (בילדות, אני מהרהר,  יש היכרות רק עם יצר הטוב).

   למעשה אני מאושר כשאני רוקד, היה דויד אומר, ואני הייתי חש כי אולי רוצה הוא לומר יותר מכך – כי הוא מאושר שהוא רוקד, ולא רק מפני שהוא מאושר כשהוא רוקד. לעתים גם בי הייתה חולפת מחשבה מעין זו, כלומר שאני מאושר שאני קיים, ולא רק מפני שאני מאושר כשאני קיים.

   פעם ראיתי את דויד מועד בהליכתו, וכמעט מוכן אני להישבע ששנייה לפני שנפל גמלה בלבו החלטה להספיק לעשות צעד תימני טרם הנפילה, ואינני יודע אם עשה כן מפני שחשב שכך ייצב את עצמו וימנע את הנפילה, או מפני שחשב לעצמו, ממילא אפול ולא אוכל למנוע את הנפילה, אז לפחות שאספיק לעשות צעד תימני לפני שאשתטח על הקרקע. 
   כשדויד מדבר איתי על הריקודים עיניו בורקות (בדרך כלל הן מהרהרות שמא החלטות שקיבל אינן הטובות ביותר), ואני חושב שהוא רוצה לומר לי, בכל מה שאני עושה נדמה לי כי אני עומד למבחן ואני חושש שלא אצליח במבחן זה, אבל על רחבת הריקודים, גם אם אינני מצליח לרקוד לפי הצעדים אין לי תחושה כי אני עומד למבחן, ואני פטור מן החשש שמא לא אצליח, וגם אינני דואג שמא החלטה שקיבלתי איננה הטובה ביותר, וטוב לי הדבר.

הרהרתי בדויד ושוב עלה בדעתי שהנה גם אני – לא אחת אני חש כי על רחבת הריקודים גם גופי וגם עטי נענים ונשמעים לי, וטוב לי הדבר.